הבלוג של אילון

ערב טוב,

שנה חלפה מהיום בו עלה הבלוג של אילון לאוויר.

כשפתחתי את הבלוג לא היה לי מושג מה אני הולך לכתוב בו ולמה.

רציתי שתהיה לי דרך לתעד את המחשבות שלי.

רציתי שתהיה לי דרך לזכור בעתיד דברים שאמרתי/חשבתי/רציתי.

אף-פעם לא היה לי יומן. ניסיתי, אבל אף פעם זה לא הצליח.

ולא היה לי מושג מה באמת אני רוצה לכתוב.

בחודשיים הראשונים שמרתי על אנונימיות מוחלטת.

לא סיפרתי לאף אחד על הבלוג.

אח"כ סיפרתי. לאט-לאט. בהתחלה לאחי, אח"כ לחברים ושם זה נעצר.

מכל האנשים שעברו בבלוג, רק אחת יודעת את שמי.

עוד ילדה אחת נבונה במיוחד מחדרה זיהתה אותי דרך הבלוג.

בשביל כל השאר נשארתי אילון ספיר. שם בדוי שבמחשבה שניה נשמע הומואי מדי.

כתבתי לאורך השנה על ספורט וסרטים וטלוויזיה ועוד הרבה דברים.

על עצמי לא כתבתי הרבה. הייתה שנה שלווה יחסית.

אבל נהנתי מכל שניה. ואני ממשיך להנות.

ואני מקווה שכל מי שעבר בבלוג הזה נהנה גם כן.

רציתי לעשות רטרוספקטיבה של פוסטים שכתבתי לכבוד יום השנה.

אבל במחשבה שניה החלטתי לגנוז את הרעיון.

הכול נמצא כאן ומי שממש רוצה יכול לקרוא את ה-כ-ו-ל.

אני אמשיך לדגול בקו האנטי מגלומני שיש בבלוג הזה.

אני מאחל לעצמי עוד הרבה שנים טובות בבלוג ומחוצה לו.

אני רוצה להודות לכל מי שקרא וטרח להגיב ולהתפלפל ולהתמקח.

תודה לאילנה, לענת, לסימו'ש (בשבילי תמיד סימו'ש), לרון, לטליק המנומס באדם, ללולה, למלה, לסייקו (psycho Jr), ולכל מי ששכחתי. והכי חשוב, תודה לאלוני, אחי הגדול, שהוא אולי המבקר הכי קשוח אבל גם הכי הוגן.

בריאות ואושר.