הבלוג של אילון

כתבתי כבר פעם על השירים האלה שלכאורה הם נורא פשוטים אבל בשבילך הם הכי מיוחדים בעולם. שיר כזה, הוא Catch של הקיור מתוך האלבום Kiss me, Kiss me, Kiss me. בתחילת שנות התשעים אח שלי שמע אותם הרבה וכמי שגר איתו (אז) באותו חדר הפכתי גם אני לשומע פאסיבי. אלא שאת Catch הכרתי דווקא דרך MTV. יום אחד, בתקופה שעוד ראיתי את התחנה הזו, ישבתי וראיתי Greatest hits שבזמנו הייתה התכנית האהובה עליי (פול קינג וכאלה) ופתאום הקליפ הזה הגיע. קליפ פשוט שכזה שמראה את הקיור בחופשה או משהו בסגנון. הייתה לשיר הזה תחושה קסומה, תחושה שמלווה אותי עד היום כשאני שומע את השיר. יש ב - Catch משהו Catch-י (מצטער, זה היה מתבקש). השירה של רוברט סמית' מרחפת שכזו, הטקסט נע בין בלדת אהבה פשוטה למוזרה (and she used to fall down a lot / that girl was always falling again and again / and I used to sometime try to catch her / but never even caught her name), יש ליווי של כינורות, תופים מעומעמים וסולו גיטרה חשמלית שנשמע מחוץ לקונטקסט ובכ"ז כל המכלול המוזר הזה עובד ויוצר את אחד מהשירים המקסימים שאני מכיר.

ולמה נזכרתי בו דווקא היום (זה קרה אתמול אבל כפי שציינתי בפוסט הקודם, כל המחשבות נדחו ביום אחד ולפיכך...) כיוון שהיום בבוקר, כשנכנסתי לאוטו בדרך לעבודה, הייתי עייף ברמות שהדעת אינה סובלת. אחרי שני לילות של נדודי שינה ולקראת יום עבודה שהיה אמור להיות (ואכן היה) גועלי למדי. ומתוך כל תחושת ה"גוּ" הגיע Catch והעניק לי כמה רגעים של חסד, שלמרבה הצער, היו היחידים להם זכיתי עד הערב. בסקופ הרחב של הדברים, שיר טוב שאתה שומע על הבוקר, בד"כ לא מצליח לשנות את מצב העייפות, את הלחץ בעבודה או את החום והלחות, אבל בימים טרופים אלה גם שתי דקות וחצי של שיר מוצלח שוות משהו.