הבלוג של אילון

בסופו של דבר, מה שרציתי לכתוב על סרג'נט פפר, לא קשור לגמרי לסרג'נט פפר.

מה שרציתי לכתוב על אלבום המופת הזה ביום השנה הארבעים (שחל כבר לפני יומיים) קשור בהסרת הקסם.

disenchantment, הביטוי שטבע מקס ובר כדרך להגדיר את החברה החילונית היה אחד המושגים הבודדים שזכרתי מלימודי תואר ראשון בסוציולגיה באוניברסיטת תל-אביב. כדרכי בקודש השתמשתי בו די הרבה פעמים ולא לחלוטין במקומות הנכונים.

כשהייתי צעיר, 14, אולי 15 או 16, אהבת הביטלס היה אחד מהדברים שסייעו לי בהגדרת העצמי שלי. כיום אני יכול להבין את זה לאחור. יש כאלה שטובים בספורט, יש כאלה שמתחילים לזיין בגיל צעיר, יש כאלה שמתחילים לעשן מאחורי בי"ס (אני) ויש כאלה שטובים בדבר אחד ספציפי. הביטלס היה הדבר שלי.

את עיקר הדברים שידעתי באותו שלב בחיים על הביטלס, ידעתי כתוצאה מ"מסע הקסם המסתורי". סידרת רדיו בת 60 פרקים שהפיק וקריין יואב קוטנר ושסיפרה את סיפור להקת החיפושיות. הסידרה שודרה לראשונה ב-1981 ואני שמעתי אותה בפעם הראשונה בחגיגות העשרים לסרג'נט פפר. באותו קיץ שידרו את הסידרה מדי יום ואני שתיתי אותה בצמא ששמור לילד מתבגר שרוצה לדעת ה-כ-ו-ל על הלהקה שהוא הכי אוהב בעולם.

קוטנר דיבר ואני שמעתי כל מילה וכל הקלטה. צרבתי במוח את הכול.

לדעתי, אם הייתי משתתף במדור "תחנות תרבות" של "תרבות מעריב" המנוח, "מסע הקסם המסתורי" של קוטנר יכל בהחלט להיות אחת מהתחנות האלה.

אחד מהאורחים הקבועים בסידרה היה המוזיקאי יוסי מר-חיים ("מאמי") שליווה את הסידרה.

כבר בתור ילד לא כל-כך אהבתי אותו. היה לו קול גבוה והתלהבות יתירה כשהוא בא להסביר דברים על הפסנתר באולפן. היה לו מה להגיד על כל שיר וכיוון שבמוזיקאי מקצועי עסקינן, בתור ילד בן 11, לא תמיד הבנתי מה שהוא אמר. ידעתי לצטט אותו אחר-כך, אבל לא ידעתי או הבנתי מה שהוא באמת אמר.

בכל מקרה, קיץ 87' עבר, ועוד 19 קייצים אחריו.

ביום שישי, בדרכי חזרה מרמת השרון יצא לי לשמוע את הפרקים של "מסע הקסם המסתורי" שהוקדשו לסרג'נט פפר.

ביום שישי, אולי לראשונה בחיי, גיליתי שישנם דברים שמוטב לו נשארו כזכרון בעבר. "מסע הקסם המסתורי" הוא אחד מהם.

מאז קיץ 87' קיבלנו את האינטרנט. כל המידע שיש לעולם הזה להציע אפשר למצוא בו. נדמה לי שכתבתי כבר כמה פעמים על הסרת הקסם. על זה שכיום אפשר למצוא כל פלוץ שלנון תקע באי-מיול ושלא צריך להתאמץ יותר מדי.

כיום יש לי על המחשב הביתי לפחות 10 גירסאות דמו של strawberry fields forever. אני ממש יכול לעקוב אחרי ההתפתחות של השיר במוח של לנון. אז לא היה לי את כל זה.

אז היה לי את מסע הקסם המסתורי.

אני חייב להסיר את הכובע בפני קוטנר שבעולם ללא אינטרנט טרח וערך וקיבץ ושיבץ (2 נקודות למי שיזכור מאיפה הגיע הביטוי הזה) והפיק סדרה כל-כך נפלאה, אבל כפי שאומרים: אז היה אז.

הסיפורים של קוטנר לא תמיד נכונים. הנסיונות של מר-חיים לנגן את lucy in the sky על הפסנתר של גלי צה"ל נשמעים עגומים ואפילו הקול של ארז טל הצעיר (שקריין את כל קטעי הראיונות של פול מקרטני בסידרה) לא מצליח לספק נחמה.

נסעתי בדרך חזרה מרמת השרון ולא יכולתי להפסיק לשמוע. אבל לא בקטע טוב. קצת כמו הלוויה.