הבלוג של אילון

כתבתי כבר פעמים רבות בעבר על הבעייתיות שיש בביוגרפיות קולנועיות של כוכבי רוקנ'רול או כוכבים בכלל.

נקודת המבט של כותבי הסרט או מי שסייע לו, יכולה להשפיע על הדרך שבה הגיבור מוצג. זה הופך להיות מאוד בעייתי כשמדובר בגיבור מוכר, מישהו שכולנו מכירים (או לפחות אמורים להכיר) ושהסרט אמור להטיל אור מסויים, לרוב חדש, על סיפור חייו. הזכרתי בעבר את אחד הסרטים שראיתי על הביצ' בויז. רק מטומטם גמור יכל לפספס את זה שדמותו של מייק לאב יוצאת הכי טוב מהסרט, מה שאומר שלאב כנראה עזר למפיקי הסרט או עמד מאחורי התסריט. היוצא מן הכלל, שאינו מעיד על הכלל במקרה הזה הוא "ריי". למרות שריי צ'ארלס המנוח היה מעורב ביצירת הסרט, ניכר כי הוא לא חס על עצמו והציג את דמותו גם באור מעט שלילי. לא לחלוטין שלילי, אבל בהחלט צ'ארלס הסכים לתת יותר ממה שרוב האמנים מוכנים לתת בביוגרפיות הקולנועיות שנעשות על פי סיפור חייהם. 

המקרה של ג'וני קאש ו"הולך בדרכי" שונה מעט מכיוון שאת קאש כמעט ולא הכרתי. כלומר, ידעתי מי זה וידעתי לזהות את הקול החד-פעמי הזה, אבל סיפור חייו היה זר לי ברובו. בזמן שצפיתי בסרט, לא הייתה לי את היכולת להשוות בין מה שאני יודע על קאש לבין מה שיוצרי הסרט בחרו להראות. בשל כך, "הולך בדרכי" נחווה אצלי כסרט רגיל למדי המציג את סיפור חייו של מישהו שהוא זר לי כמעט לגמרי. במישור הזה, "הולך בדרכי" הוא סתם סרט לא מעניין.

עוד סיפור. יכול להיות שקאש היה משהו משהו ויכול להיות שבקודקס התרבות האמריקאית לקאש יש מקום נכבד ביותר, אבל אם זה נכון, קשה היה לראות את זה מהסרט. באיזשהו מקום, הצפייה בסיפור חייו של קאש ב"הולך בדרכי" הזכירה את הסיפור ששמענו כבר בערך מיליון פעמים על הכדורגלן הברזילאי שגדל בשכונות העוני הקשות של ריו ושיחק בכדור מסמרטוטים. ואין מה לעשות, you've seen one, you've seen them all.

בקיצור, לא התלהבתי יותר מדי ואפילו לא פחות מדי. עוד סרט.

להגנתו של הסרט אני חייב לציין שאימא שלי ראתה אותו ודווקא מאוד מאוד אהבה. והיא, בדומה לי, אין לה שמץ של מושג מי היה ג'וני קאש. סתם ככה למען האיזון.