והנה כי כן, עוד מקרה שבו המתרגמים החליטו להתעלל בשמו של הסרט: Something's gotta give הפך בידיהם האמונות ל"באהבה אין חוקים", גם אם השם הולם את רוח הסרט, הוא בהחלט פוגע במסר שלו (אם יש אחד כזה). זה סרטה השלישי של ננסי מאיירס כבימאית וניכרים בו אותות ההצלחה המסחרית של סרטה הקודם, "מה נשים רוצות" (קרוב לרבע מיליארד דולר בהכנסות !! - מה שקרוב לודאי הספיק כדי לשלם את שכרו של מל גיבסון...)
ננסי מאיירס אוהבת לעשות סרטים על "נשים חזקות": בסרט הקודם זו הייתה הלן האנט כברקודת פרסום ובסרט הנוכחי, דייאן קיטון (במראה הכי טוב שהיה לה מאז "אנני הול" לפחות) כמחזאית המתגוררת בשלווה יחסית בהמפטונ'ס. אלא שהנשים שמאיירס מעצבת, יותר מדי דומות לנשים ההוליוודיות. ב"מה נשים רוצות" הצטיירו רוב הנשים כקשקשניות חסרות-תקנה, היסטריות (מאריסה שלי) ואפילו הלן האנט שהייתה אמורה לייצג את דמות האישה החזקה בסרט נזקקה בסופו של דבר לעזרתו ולהכרתו של מל גיבסון. "באהבה אין חוקים" לא שונה בהרבה. אריקה ברי (קיטון) היא אישה מדהימה באיכויותייה וביופייה (היא באמת נראית מצויין בסרט הזה) אלא שהכרת ערך העצמי שלה מונעת בעיקר מהרומן שהיא מנהלת בסרט עם ניקולסון ועם קיאנו ריבס לסירוגין. אבל, אם נתעלם לרגע מההיבט הג'נדריאלי הרי ש"באהבה אין חוקים" הוא קומדיה רומנטית טיפוסית, שמצטיינת בעיקר בנוכחותם של שלושה זוכי אוסקר (אם כי למקדורמנד מגיע תפקידים יותר טובים מההבלחה הזו) ושאורכת לפחות חצי שעה יותר מדי. לא סבלתי אבל גם לא נהנתי יותר מדי.
ג'ק ניקולסון מגלם בסרט את דמותו הארי סנבורן, מפיק תקליטים ופלייבוי ניו-יורקי שידוע בעיקר בזכות העובדה שהוא יוצא רק עם בחורות צעירות. אחת מהן היא מארין (אמנדה פיט), בריה ניו-יורקית איכותית ומבולבלת שלוקחת אותו לסופ"ש בהמפטונ'ס בבית ששייך לאימה (קיטון) שהיא אריקה בארי, המחזאית המהוללת. האינטרקציה בין אריקה להארי היא ממש קטלנית וכדרכן של קומדיות רומנטיות זה מעיד על מה שאמור לקרות בהמשך. הארי מקבל התקף לב ונאלץ להישאר בהמפטונ'ס תחת השגחתה של אריקה. האווירה הנעימה, ואפקט "פלורנס נייטינגייל" עושים את שלהם והארי ואריקה מתאהבים, לא לפני שאריקה מחוזרת במרץ ע"י הרופא של הארי (קיאנו ריבס). במקום לסיים את הסרט אחרי שעה ועשרים, מאיירס סחבה עוד 45 דקות שלא לצורך. כל האלמנטים מסירטה הקודם חוזרים על עצמם, הסוף מפתיע כמו אליפות של "מכבי" וזהו בערך. מומלץ בעיקר למי שלא מצליח למצוא שום דבר אחר בספרייה.