הבלוג של אילון

קראתי ב - NRG שהקרב הפסיכולוגי בין ז'וזה מוריניו לאלכס פרגוסון (סיר אלכס פרגוסון למי שממש מתעקש) ממשיך להתחמם ונראה שמוריניו לא פראייר. ממש לא. הדבר היחיד שאני לא מבין הוא באיזה זכות פרגוסון בעצמו מתלונן על עניינים כלכליים. אני בהחלט מסכים שאנשים כמו אברמוביץ' עלולים להרוס את הכדורגל יותר ממה שהם יועילו לו אבל מי זה לעזאזל ארלכס פרגוסון, שיבוא להתבכיין על ענייני כסף. מה, מנצ'סטר יונייטד לא השתמשה בעוצמה הכלכלית האדירה שלה כדי לחזק את הקבוצה. כל המרצ'נדייז, וערוץ הטלוויזיה הפרטי והכרטיסים לאולד טראפורד וההכנסות משידורים וכו', כל זה הלך להאכיל ילדים רעבים ?

אם פרגוסון היה המנג'ר של לידס שהגיעה ממש לפת לחם, עוד הייתי מבין את ההתבכינות הזאת. אתמול בדיוק, התלוננתי לגבי הטריקים שקבוצות מסוגן של צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד עושות לליברפול ודומותיה אבל פרגוסון הוא המנג'ר של הקבוצה הרווחית ביותר בהיסטוריה (אולי חוץ מריאל מדריד). מנצ'סטר יונייטד זו אימפריה כלכלית. בארטז, ואן ניסטלרוי, ריו פרדיננד (ההעברה היקרה ביותר באנגליה אי פעם), אלן סמית', גבריאל היינצ, חואן סבסטיאן ורון, דייגו פורלאן, קלברסון, רונאלדו ואחרים לא הגיעו ליונייטד מתוך תחושת שליחות או מתוך אידיאולוגיה זו או אחרת. הם גם לא שולחו מקבוצותיהם ליונייטד בעטיין של כל הסיבות האלה. הם באו בשביל ועבור כסף. הרבה כסף. המון כסף. מנצ'סטר שילמה הון תועפות עבור כל אחד מהם. לפיכך, אני לא מבין באיזה זכות מחליט פרגוסון לגלם את תפקיד הקוזאק הנגזל או לפתוח במלחמות פסיכולוגית: כסף לא מביא תארים my ass. אני די שמח שמוריניו הכניס לשועל הזקן הזה קטנה. אגב, אני לא אומר בעצמי שכסף זה ערובה לתארים אבל זו בהחלט חלק מהדרך אליהם. חלק משמעותי ביותר. יש חלוקה מאוד פשוטה: מי שיש לו כסף יכול לחפש קיצורי דרך ולהביא לצ'לסי/יונייטד ליגיון יוקרתי שבמידה ויתחבר, יהיה הכי חזק בסביבה. מי שאין לו כסף צריך לתור אחרי מציאות ולקוות לטוב. יונייטד, שייכת כבר שנים ארוכות, לקבוצה הראשונה. הקבוצה שמביאה את פרדיננד כדי להחליף את יאפ סתאם (שעזב בגלל פרגוסון) בעשרות מיליוני ליש"ט היא לא בדיוק הקבוצה שצריכה לקטר על קבוצות שמשתמשות בעוצמתן הכלכלית.