החלטתו הצפוייה של דורון שפר, האם לחתום באולימפיאקוס (שמציעה לו אתגרים ומשכורת נאה בהחלט) או להישאר בהפועל ירושלים (שעשתה את מיטב יכולתה על-מנת למצוא לשפר משכורת נאה, אבל לא בהחלט כמו באולימפיאקוס) עשוייה לקבוע את מידת העניין שיגלה הציבור (וכשאני אומר ציבור אני מתכוון בעיקר לעצמי) בעונת הכדורסל הקרובה.
שפר הוא אחד מהשחקנים האחרונים שעוד נשארו כאן ושלא משחקים במכבי ושיכולים לעורר עניין. אמנם, העזיבה של שחקני הדרג השני בליגה לכיוון אירופה עשויה להתברר כמועילה לכדורסל בטווח הארוך אבל בטווח הקרוב תהיה לנו עונה נטולת ליוביון-חג'ג'-טפירו וכו'. רק עכשיו אני מתחיל להבין עד כמה הכשלון של הפועל חולון בעלייה לליגת העל הוא מצער. בליגה כ"כ בינונית, חזרה של אימפריה כמו הפועל חולון יכלה להוסיף עניין ומתח לתחרות על המקום השני. אגב, שפר חשוב בעיקר בגלל מעמדו בקרב צופי הכדורסל בארץ ולא רק בשביל איכויותיו כשחקן. אם שפר יעזוב, אני משוכנע שהפועל י-ם לא תתקשה למצוא שחקן שיתרום לה את הטור הסטטיסטי של דורון ואף טובים ממנו בכל משחק. אלא שאף אחד לא יצליח להביא איתו את הגדולה ששפר תרם למשחק, גדולה שהפכה להיות כ"כ מדוברת עד לרמה שכיום, אני מוצא שקשה לי להאמין ששפר יעזוב את י-ם בגלל עניינים של כסף, כאילו שהוא לא בן-אדם כמו כולנו, ששואף למקסם את הרווחים והתהילה שלו בימיו כשחקן. שפר הוא האייקון האחרון שעוד נשאר לנו. באופן מעוות כלשהו הוא החומה הבצורה האחרונה בפני הסכר הזה שנקרא מכבי ת"א ושמאיים להטביע את כולנו. זה טפשי, אני יודע. בעונה שעברה שפר שיחק בי-ם שאפילו לא הצליחה לדגדג את מכבי בדרך לעוד אליפות ובכ"ז, שפר הוא הסימן האחרון לנורמליות שלנו. סימן אחרון לכך שפעם, עד לא מזמן, הייתה פה ליגת כדורסל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
