הבלוג של אילון

אתמול סיימתי לקרוא את "תשליך" של ניר קיפניס.

יש לפחות 5 ספרים שהיה לי יותר דחוף לקרוא, אבל את "תשליך" הזדרזתי לסיים כיוון שבעוד חודש, אם הכול יסתדר, אני אטוס לארה"ב לבקר את אחי היחידי ומשפחתו, ואחי היחידי, כל מה שהוא רוצה מהארץ, זה ספרים בעברית.

יש בפילדלפיה הכול, מביצי כינים ועד קרני ראמים. ספרים בעברית אין כל-כך.

את ניר קיפניס הכרתי דרך "בלייזר". אמנם התקשיתי לגבש אודותיו דיעה, אבל אפשר להגיד שבדרך שבה אחרים כתבו עליו במעט שיצא לי לקרוא, הוא הזכיר לי דווקא את אראל סג"ל. חייתי (ולא במובן הטוב של המילה), בהמי ובעיקר עסוק בלייצר סביבו תדמית שכנראה לא לגמרי הולמת את המציאות. בוא נאמר ככה, ממש לא הופתעתי שברק קיפניס (הגיבור של "תשליך") מעוצב כפי שקיפניס בחר לעצב אותו.

לפני חמש שנים, העביר לי החבר הכי הטוב שלי שניים או שלושה פרקים מתוך ספר שהוא רצה להתחיל לכתוב. הכתיבה הייתה קולחת ומעניינת כצפוי, אבל מה שהציק לי יותר מכל הייתה המאוהבות של הכותב בגיבור הספר. היה ברור לי שהוא כותב על עצמו, והיה ברור לי שבמסגרת הכתיבה על עצמו הוא פשוט בחר להתאהב בעצמו שהוא מציג. אני לא יודע למה זה הציק לי כל-כך אז, אבל בהחלט נזכרתי בתחושה הזו לכל אורך הקריאה ב"תשליך". שלא נטעה, הספר כתוב בצורה קולחת, הוא מעניין והעבודה שגמרתי אותו תוך יומיים או שלושה לא קשורה אך ורק לזה שרציתי לסיים עוד ספר שאני אוכל לתת לאחי אלא גם קשורה בדרך כלשהי לאיכות של הספר, אבל דמותו של הגיבור הראשי, ברק פינסקר, היא כל-כך מופרכת שזה פוגם בכל החוויה.

בדומה לסדרות כמו "חברים" שבהם התסריטאים רוצים שנאמין שחבורה של אנשים שכמעט אף פעם לא הולכת לעבודה יכולה לממן דירות בווילג' ובגדים כל-כך שווים ונכונים, כך גם קיפניס מנסה לשדל אותנו להאמין שברק פינסקר יכול לחיות את החיים שהוא חי. איפה לעזאזל הפינסקר הזה מוצא זמן, בין עישון ג'וינט לאלכוהול ולשאר הדברים שהוא עושה.

אגב, יכול בהחלט להיות שקיפניס מנסה לחיות חיים כמה שיותר דומים לאלו של פינסקר, הוא אפילו מתייחס לפינסקר באופן ישיר בסוף הספר, אבל אם אלה באמת החיים שהוא מאחל לפינסקר, מדובר בניוון טוטאלי. לא הייתי רוצה להיות כזה ואני גם לא ממש בטוח שהייתי מעוניין להכיר אנשים כאלה. אנשים שכל מגע שלהם עם העולם דורש כל-כך הרבה פילטרים של אלכוהול וסמים קלים, ובסופו של דבר מצליחים לקיים חיי משפחה וקריירה מצליחה וכו'. נו, באמת... 

ובכל-זאת, בדומה ל"קוד כחול" שעליו כתבתי לפני הטיול הקודם שלי לארה"ב, גם במקרה הזה אני ממ מחכה לראות איך אח שלי יגיב לספר ולברק פינסקר. הימור שלי, הוא ממש יתבאס ממנו. מהצד האחר, בהעדר אספקה שוטפת של ספרים בעברית, יכול להיות שאחי היחידי מאוד יאהב את זה.