כרגע סיימתי לראות את "הכוכבים של שלומי" פעם נוספת בערוץ הבידור הישראלי.
חייבים להכיר טובה לערוץ שמנחית עלייך סרט שכזה בשבת אחה"צ, כשאתה לגמרי לא מוכן. למעט מצעד הפרסומות הטובות ביותר בכל הזמנים, אני מניח ש"הכוכבים של שלומי" היה רגע התקומה של הערוץ בעיניי. אם אי פעם חיפשתי הצדקה למה אני צריך את הערוץ הזה על-גבי הממיר, הרי שעכשיו קיבלתי אותה.
אבל בוא ונניח לערוץ הבידור.
"הכוכבים של שלומי", וואו. חזרתי לדו"ח צפייה שכתבתי על הסרט לפני שלוש שנים וחצי. זכרתי שאהבתי אותו, לא זכרתי עד כמה. גם עכשיו, קשה לי למצוא את הסופרלטיבים המתאימים לסרט הזה. הוא כל-כך מקסים ועשוי כל-כך טוב ועם כל-כך הרבה אהבה וחמלה והומור ואיפוק והשד-יודע-מה, אני באמת מתקשה למצוא את המילים המתאימות ואני לא רוצה לגרוע מהסרט ומיוצרו המשובח כהוא זה.
אין לי אלא להמליץ לכל מי שלא ראה את הסרט, לעשות מאמץ ולראות אותו. שמי זרחין הוא כנראה הקולנוען המוכשר ביותר בארץ נכון לעכשיו. שלושת הסרטים שלו שכבר ראיתי ("לילסדה", "הכוכבים של שלומי" ו - "אביבה אהובתי" שיהיה הדו"ח צפייה הבא בבלוג) הם פשוט מופתיים ודווקא בגלל היעדר הפאתוס והאנושיות הרבה שיש בהם. אני שב וממליץ בחום לכל מי שלא ראה את "הכוכביםשל שלומי", לעשות את המאמץ.
ואם מישהו פוגש בקרוב את שמי זרחין, שיגיד לו שיש לו מעריץ נאמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
