הבלוג של אילון

בשנה שעברה, במחזור השני, נסעתי לירושלים לראות את המשחק של הפועל ת"א מול בית"ר.

הטלפון הגיע בצהריים, החבר-הכי-הטוב-שלי אמר שהתפנה כרטיס ושצריך להתארגן בזריזות. אז התארגנתי בזריזות. וכל מי שמכיר אותי רק קצת יודע שהזריזות היא ממני והלאה. פייר, הייתי נרגש. לא רק בגלל ההליכה למשחק שהיא פעולה מרגשת כשלעצמה, אלא בגלל הנסיעה לירושלים. ושלא נטעה, אני די לא סובל את ירושלים (ואל תטרחו להסביר לי שמדובר בעיר מקסימה ומיוחדת וכו'. אני פשוט לא סובל ומוכן להחזיר אותה לכל מי שרק יבקש) אבל התרגשתי בגלל הנסיעה לטדי. כי מכל מה ששמעתי וכל מה שידעתי, אין כמו טדי. אולי בלומפילד, ושמה כבר הייתי.

את החותן של החבר-הכי-הטוב-שלי אספנו מאור יהודה. דיברנו והתקשקשנו. בדרך הוא נתן לי לטעם מסוכרייה מעולה והבטחתי לעצמי שמיד אחרי המשחק אני אקנה לי כזו (לא קניתי עד היום וכבר הספקתי לשכוח איך קוראים לה). הגענו לירושלים ונתקענו בפקקים המטורפים שהיו שם בכניסה למשחק. זה פשוט לא יאומן. איך האיצטדיונים הכי טובים שיש "נחנקים" כשמגיע הקהל (כאילו שמלכתחילה הייעוד שלהם לא היה לאכלס קהל, ובכמויות).

הבדיקות הבטחוניות היו המקיפות ביותר שעברתי, טדי באמת היה ראוי לכל המחמאות ששמעתי (ירושלמים ירושלמים, אבל אחלה אקוסטיקה) והמשחק היה טוב. עד לדקה התשעים. במחצית הפועל הובילה, בסוף הפועל הפסידה בדקה התשעים. ואז המשטרה התחילה לדפוק מכות לאוהדי הפועל. אני יודע שעכשיו אחרי האירועים בבוסניה זה קצת פאסה להתלונן על אלימות משטרתית, אבל בחיי שמשטרת ירושלים פשוט חיפשה לזיין את אוהדי הפועל ת"א.

עכשיו תארו לכם את הסצינה: כשאני נמצא בעיר שאני כל-כך מתעב, באיצטדיון אדיר בעוצמותיו, כשהקבוצה שלי מפסידה בדקה התשעים, כשאני תקוע ביציע שאחת לדקה מפנים ממנו ילד בן 12-13, שחטף מכות ממשטרת ירושלים שמשום מה טרחה לסמן אותו כמנהיג הכנופיות ביציע, כשיש גז מדמיע באוויר, כשארי שמאי מלהג לידי באופן שממש גרם לי להתחרט על זה שאי אפשר לסתום את האוזניים כפי שאפשר לעצום את העיניים, כששמעון גרשון שאותו עודדנו כל המשחק בקריאה המקסימה "ההההווווו שמעון גרשון מת, שמעון גרשון מת, שמעון גרשון מת, שמעון גרשון מת" עורך לבדו אימון שחרור בצד הרחוק של המגרש (פתאום השמן הזה נזכר לתהחיל לרוץ. בן זונה), והכי גרוע -  כשהרמקולים של האיצטדיון מפוצצים לנו את האוזניים בשירי אליפות של בית"ר מכל השנים.

ממרחק הזמן, הדבר היחידי שאני יכול לציין לטובת אותו אירוע הוא שמדובר באחת הפעמים האחרונות בהן נכחתי באירוע כמעשן. אז לפחות היו לי סיגריות להעביר איתן את הזמן.

היום בערב, 20:50, בית"ר באה לבלומפילד. אני לא חושב שלהפועל יש צ'אנס לדגדג את בית"ר אבל כפי שכבר סיכמנו בשנות ההיכרות הארוכות שלנו, אני פסימיסט בלתי נלאה. יהיה חם. אני אהיה בבית. החבר-הכי-הטוב בגוואנחוואטו והעיקר לא לפחד כלל.

הימור שלי: מכבי ת"א לא צריכה למהר ולהחתים מאמן. יכול להיות שמחר גיא לוזון יהיה פנוי.