הבלוג של אילון

לפני שעה קלה קיבלתי את הציון במבחן האחרון שערכתי בתואר השני. קיבלתי 73. אני לא יודע איך זה בדיוק מסתדר כיוון שזה היה מבחן אמריקאי בן 20 שאלות (כ"א 5 נק') ובכל-זאת, אני לא מקשה בשאלות. קיבלתי 73 במבחן האחרון בתואר ו-79 בקורס כולו. סטודנט נורמלי היה מתקתק 90+ בקורס הזה אבל כבר מזמן הסקנּו שאני לא סטודנט נורמלי.

אני רחוק כרגע מרחק הכנה והגשה של עבודה אחת (אמנם גדולה ואמנם בנושא שאני לא ממש מבין בו) מסיום התואר השני וככל שאני אומר את המשפט הזה הוא נשמע לי פחות ופחות סביר. אשכרה תואר שני.

אני שומר את כל הסיכומים והסיפורים לסוף התואר הפרקטי. לרגע בו אגיש את העבודה או טוב מכך, לרגע בו אקבל ציון בעבורה, אבל זה לא חשוב. אין יותר מבחנים. פשוט, אין יותר מבחנים.

אני מניח שההתרגשות הגדולה נובעת מכך שהמבחן היה זוועתי. בקושי הבאתי את עצמי ללמוד. הייתה לי תחושה שטעיתי בערך בכל מה שסימנתי, וגרוע מכל: מועד ב' אמור להיערך בזמן שאני אמור להיות בחו"ל, בכרטיס שכבר הוזמן, בחופשה שכבר נקבעה ושאני מחכה לה כבר שנתיים. בשבוע וחצי שחלף מאז המבחן גילגלתי לעצמי בראש את הטקסטים שאצטרך לכתוב לאחד הבירוקרטים המייגעים שם בבר-אילן עמ"נ שיאשרו לי מועד ג' מיוחד. אבל עכשיו זה לא חשוב. עברתי.

קיבלתי 73 במבחן האחרון שלי בתואר השני. ואכן, כמות הפעמים שאני אומר ואמרתי את זה, לא משנה כהוא זה את השמחה שממלאת אותי. בנימה האופטימית הזו, אני אשב להזמין כרטיס טיסה מפילדלפיה לסן פרנסיסקו.