הבלוג של אילון

העטיפה הבטיחה מפגש בין Breakfast club ל - אושן 11, אלא שהמציאות קיימה הרבה פחות. במקרה הטוב זה היה מפגש בין "דוסון קריק" ל - Dude, where's my car. זה לא סרט משהו. הוא לא רע במיוחד אבל כשהמשפט "הוא לא רע במיוחד" הוא בערך הדבר הטוב ביותר שאתה יכול להגיד על סרט, אז כנראה שהמצב חמור. אני לא יודע מה הציק לי יותר, הנושא של הסרט - הבחינה הפסיכומטרית - או הדרך הלא ברורה בה בחרו לבקר אותו. אמנם לא יכולתי לצפות לסרט של MTV Films לרמה גבוהה יותר של דיון אבל גם במגבלות הקיימות והאובייקטיביות, אנחנו ראויים לסרט טוב יותר ודיון פורה יותר. העלילה מספרת את סיפורם של שישה צעירים, על סף סיום התיכון, שמתאספים יחד (למרות השוני ביניהם וכל הבלה-בלה-בלה האפשרי) כל אחד מסיבותיו הוא ע"מ לגנוב את התשובות של הבחינה הפסיכומטרית. ה - SAT האמריקאי שגם אצלם, כך מסתבר, גורם להרבה דאגות וצרות. אהבתי את ההופעה של סקארלט ג'והנסון וגם שאר הקאסט חביב אבל לא הרבה יותר מזה. ההומור לא משהו, הטיעון המוסרי לא משהו. התוצאה הסופית סבירה ולא הרבה יותר מזה. ריבוי התמונות, הוא בעיקר כפרגון לסרט שנראה (ויזואלית) די בסדר.