הבלוג של אילון

אני מניח ששני דברים עיקריים הפריעו לי לגבי "קטיפה כחולה":

1. ההשוואה הבלתי נמנעת ל"מלהולנד דרייב" ו"כביש אבוד" (שני הסרטים של דייויד לינץ' שראיתי ואהבתי ובגללם החלטתי לראות את "קטיפה כחולה") .2. האנכרוניזם - הסרט יצא בשנת 86' ולמרות שגם היום יש בו אלמנטים ייחודיים, אני משוכנע שבזמנו, הוא נחשב לחדשני ומקורי הרבה יותר. באופן מסויים (אבל מאוד מסויים) אפשר להשוות את זה למישהו שלא מכיר את הביטלס וישמע את Sgt. Pepper ו - Revolver לפני שהוא ישמע את העבודות המוקדמות שלהם. הוא יעריך את Please please me וכו' אבל לא ידע להעריך את חשיבותו להתפתחות המוזיקלית של הלהקה ושל עולם הרוק בכלל. כך גם לגבי "קטיפה כחולה". זה סרט טוב מאוד ועשוי מצויין אבל אחרי שרואים (ואהבים עד כאב) את "מלהולנד דרייב" קשה לחזור אחורה. דרך נוספת ומעניינת לא פחות לראות את "קטיפה כחולה" היא ע"י איתור הניצנים שבסופו של דבר נבטו והפכו ל"מלהולנד דרייב". חלק מהדברים נמצא שם. עולם החלומות, הדמויות המוזרות והאקסנטריות, הרוע שמבעבע מתחת לפני השטח והידיעה שלא כל מה שאתה רואה הוא באמת מה שקורה. זה לא חייב להיות חלומות (א-לה "מלהולנד דרייב") זה גם יכול להיות משהו סמוי שקיים לאורך כל הדרך אבל אתה לא יודע מהו. "קטיפה כחולה" הוא דייויד לינץ' במיטבו. אפשר לומר דייויד לינץ' קלאסי. מעוצב לעילא ועילא. שילוב סטייליסטי במיוחד בין פילם נואר לקומדיה מוטרפת (תיאוריה של רוג'ר איברט, מבקר הקולנוע) וסרט מטריד בהחלט. קשה לצפייה אבל מהפנט. מוזר, אבל הגיוני בדרכו המעוותת. אפשר להגדירו כבהחלט שווה צפייה. אפשר גם לומר שיחסית לסרט שנפתח בכך שהגיבור הראשי מוצא אוזן כרותה של אדם, בשדה נטוש, הסרט מתקדם פחות טוב ממה שאפשר לצפות. ובכל-זאת אני ממליץ. ממליץ בהחלט. זה מעניין, זה סקסי, זה צבעוני וזה פיסת אמנות שווה בהחלט.

גיבור הסרט (קייל מקלכלן) מתגורר בעיירה אמריקנית שלווה ושקטה. עיירה ציורית שכמו נלקחה מסט של סדרת ילדים חינוכית במיוחד. הכול צבעוני, הכול יפה, הכבאים מחייכים, השוטרים אדיבים והפרחים פורחים. ברקע אפשר לשמוע את Blue velvet להיט שנות החמישים. בתחילת הסרט אנחנו רואים את אביו של הגיבור מתמוטט מהתקף לב בזמן שהוא משקה את הגינה. השוט מתקרב לכיוון צינור המים ויורד אל מתחת לפני הדשא, שם אנחנו רואים עשרות ואף מאות ג'וקים שחורים וגועליים רוחשים ורוטטים. אין סמליות ברורה מזו. על פני השטח הכול טוב ויפה אבל מתחתיו מתחוללת מהומת אלוהים שלמה של מקקים. בשובו מביקור בבית החולים מגלה הגיבור אוזן אדם כרותה מונחת בשדה נטוש. הוא מעביר את האוזן למשטרה ומתאהב, בתהליך, בביתו בת ה - 18 (לורה דרן) של השוטר שמונה לחקור את הפרשה. היא מצידה מספרת לו פרטים מהחקירה, פרטים שמוליכים אותו לנהל מעקב אחרי זמרת בארים מפתה (איזבלה רוסליני בתפקיד שיכל לבנות לה קריירה הרבה יותר מוצלחת) שמאויימת תדירות ע"י טיפוס אלים וגס-רוח (דניס הופר בקריטורה על דמות הנבלך האולטימטיבית). בדומה לסרטים של דייויד לינץ' אין הרבה לאן להתקדם עם הסרט. זה לא סרט מתח במובן הקלאסי אבל הסרט בהחלט מצליח לחדור לך לראש ולהתיישב שם. אמרתי כבר "שווה צפייה" ואין טעם לחזור על זה שוב. לא סרט דייטים, לא סרט לצפייה בדד אבל שווה צפייה. בהחלט שווה.