הבלוג של אילון

את העבודות האחרונות בתואר הראשון הגשתי באיחור של שנתיים.

ומיד לאחר ההגשה טסתי לחופשה מתוכננת בארה"ב, אצל אחי היחידי, בחג המולד של 2002.

בחמש השנים שעברו אני נוהג לתאר את החופשה ההיא בקינגספארק כתקופה שבה ישנתי הכי טוב אי פעם.

אמנם ישנתי על מזרון מתנפח, שברוב המקרים התרוקן מאוויר במהירות גדולה מדי, אבל המצפון. אחחח, המצפון היה שקט. אחרי שנתיים של עיכובים, שנתיים שבהן אפילו לא הצלחתי להסביר לעצמי, למה אני לא מכין את העבודות שהפרידו ביני לבין קבלת התואר הראשון, ישנתי בשקט. 8 שעות כל לילה.

השקט של ארה"ב ממכר. וכנראה שגם האוויר. ואפילו שבחוץ היה דצמבר ושלג, ואפילו שהייתי על מזרון שהפסיק להתנפח, אני הייתי שקט.

מאוחר יותר הסתבר שהמרצה שלו הגשתי את העבודה האחרונה כלל לא קיבל אותה. ואז הגשתי אותה שוב.

ובסופו של דבר, ב-12.6.2003 עשיתי "טופס טיולים" באוניברסיטת תל-אביב. ובערב חגגתי בחתונה של ורד ואוהד. אין ספק, זו היה יום יפה.

קשה מאוד להסביר לאדם מן החוץ עד כמה קשה להסתובב עם המחויבות הזו של העבודות לסוף התואר. ועד כמה ההגשה שלהן משחררת אותך.

התואר השני שלי לא דומה בשיט לתואר הראשון. למרות כל הפחדים שהיו לי, ולמרות שהייתי משוכנע שאני לא אצליח ללמוד, השקעתי מהתחלה. בשנה הראשונה הייתי סטודנט רציני. אחד כזה שכותב הכול בשיעור, מקליד הכול בבית, והפלא ופלא, נתפס בעיני הסטודנטים האחרים כבר-סמכא.

כל זה תקף לגבי השנה הראשונה. בשנייה חזרתי להיות הילד ההוא מהתואר הראשון, זה שמפסיק לבוא לשיעורים כשלא ממש נוח לו להגיע אחרי יום עבודה. זה שמכין עבודות הגשה פשוטות ביותר ממש-ברגע-האחרון ובעיקר, זה שזוחל על הגחון על-מנת לסיים את התואר.

אבל איכשהו זה עבד. מה זה חשוב איך. מה זה חשוב שהייתה לי התקופת מבחנים הכי מתסכלת בעולם. מה זה חשוב שהרגעים הקשים ביותר בלהפסיק לעשן היו קשורים בלימודים למבחנים. זה לא חשוב, הכי לא חשוב שבעולם. השבוע הגשתי את העבודה האחרונה בתואר. ואם לא תהיינה בעיות מיוחדות, זה אומר שסיימתי. בזמן.

החלטתי להקדיש את הסופ"ש הזה לבטלה. הצורה הכי טהורה של בטלה.

שלא נטעה, רבים מסופי השבוע שלי הוקדשו לבטלה. אני אחד מגדולי המתבטלים ואני חושב שדי השתפרתי בזה. אלא שבסופ"ש הזה הטוויסט הוא שאני מתבטל ומנסה לטהר את הנפש שלי מנקיפות מצפון. אני מתבטל מתוך ידיעה ברורה שאני לא מתבטל על חשבון הגשת עבודה בתואר, או על חשבון לימודים למבחן.

לא ולא, אני שוכב בבית של ההורים (שנמצאים בחו"ל) על הספה בסלון. קורא מעריב וידיעות, מזמין את "תיק סגור" ב-V.O.D, וזולל מכל הבא לפה.

ממחר אני מתחיל דיאטה, ממחר אני אתחיל ללכת באופן קבוע, ממחר אני אסדר את הארון (כן, כן, אותו ארון שכבר צמח לממדים מיתיים), הכול יקרה מחר. היום אני מתבטל.

הוכחתי לעצמי בכל דרך אפשרית שאני לא צריך להיות תלמיד. אני אשמח ללמוד צרפתית או ספרדית או קולנוע או whatever. יכול להיות שאני אתמיד בזה, אבל כרגע אני לא חושב שאני אחזור ללימודים אקדמיים.

מהצד השני, את אותה מחשבה חשבתי ביוני 2003 כשסיימתי את התואר הראשון וכנראה שגם בשני היוניים שבאו אחריו. ואם לפתע פתאום תגיע ההזדמנות לעשות תזה ואחריה דוקטורט, אולי אני אלך על זה. אולי.

אמא שלי תמיד רצתה שאחד משני הילדים שלה יהיה דוקטור וגם דוקטור למנהל ציבורי הוא דוקטור. לא מרפא חולים אבל אולי מרפא רשויות ציבוריות. כרגע, בכל מקרה, אני חוזר לספת עור (שכבר התעצבה לפי הגוף שלי) ול-V.O.D. עם קצת מזל אני אוכל ארוחת צהריים מעט מגוונת יותר מסנדביץ' עם חומוס ואולי אני אמשיך להתבטל עד הלילה. סקרלט אוהרה אמרה שמחר יום חדש ואני הולך איתה. מאניינה. כרגע אני בבטלה.המוח שלי סגור עד מחר ב-7.