הבלוג של אילון

אחד מהסרטים שראיתי לפני כמה וכמה וכמה חודשים ועדיין לא כתבתי עליו הוא "16 רחובות".

לכאורה, עוד מותחן לייט בכיכובו של ברוס ויליס, ובפועל, עוד-מותחן-לייט בכיבובו של ברוס ויליס אלא פה מדובר במותחן-לייט מזן הסבבה. ממרחק החודשים אני יכול להגיד שבכיף הייתי רואה את הסרט עוד פעם. אני מודה, יש לי חולשה לברוס ויליס ועוד יותר, יש לי חולשה לברוס ויליס כשהוא בתפקיד גיבור הפעולה הפגיע. ויש לו את זה. כשהוא פגוע או פגיע, הוא הרבה יותר פגוע או פגיע מגיבורי פעולה אחרים.

יכול להיות שמה שאני מגדיר כפגיע, מישהו אחר היה מגדיר כאנושי. אני לא יודע, בכל מקרה, יכולתי לאתר את התכונה הזו אצלו בכל תפקיד ותפקיד, החל מדייויד ב"בלשים בלילה" ועד ג'ק ב"16 רחובות". אפילו בבוטש קולידג' (ספרות זולה) או ג'ון מקליין (מת לחיות) קיים האלמנט הזה.

ב"16 רחובות" ברוס ויליס הוא השוטר שנמצא על סף פרישה ונקרא לבצע משימה אחרונה. להסיע על פני 16 רחובות פושע בדרכו לעדות בבית המשפט. אלא ש...כמובן שהכול מסתבך והכול הופך לסרט פעולה טיפוסי שבמרכזו עומד שוטר וכו' וכו' וכו'. הדבר הטוב בסרט הזה הוא שלכוכב קוראים ברוס ויליס וכפי שכבר הבנתם, יש לי אליו סימפטיה מיוחדת.