הבלוג של אילון

"אתה בטח מחפש את הבית של הגרייטפול דד"

"סליחה ?"

"אתה בטח מחפש את הבית של הגרייטפול דד. הם גרו פה למעלה במספר 610. ואני גרה בדירה שהייתה של ג'ניס ג'ופלין".

היא הייתה גבוהה. לפחות 1.75 מ', והיא הייתה שמנה. שמנה לרמה שזה הוסיף לה עוד גובה. יכול להיות שהיא גם הייתה צעירה. קשה לדעת. השמנות שלה לא הוסיפה לה רק גובה אלא גם כמה שנים.

היא נראתה כמו בדיחה על בוצ'יות. מאיר אריאל שר פעם "את נראית כמו החיקוי של החיקוי שלך" והיא נראתה בהתאם. כל סטריאוטיפ שיכול להיות לך על הלסבית-נוהגת-המשאית התגלם בבחורה ההיא. גבוהה, שמנה, נעולה בדוקטור מרטנס, שיער קוצים בכמה צבעים, ופירסינג על כל מקום אפשרי ובלתי אפשרי. היא נראתה כמו בדיחה על סטריאוטיפ על לסביות אבל אני כנראה נראיתי כמו כל סטריאוטיפ של תייר. כורע ומסתכל על מפה שלקחתי בדוכן מודיעין בשדה התעופה. מרוט, בנעלי ניו באלאנס ובעיקר אבוד. הייתי באחד מהצמתים המפורסמים בחוף המערבי, אם לא בעולם כולו, ואשכרה לא ידעתי מה בדיוק אני מחפש שם. עד אותו יום, וגם לאחריו, הכרתי שני שירים של הגרייטפול דד. אחד מהם אפילו אהבתי: Drivin' that train, high on cocaine, Casey Jones you better watch your speed. והיא הייתה נחמדה. כמו הרבה אמריקאים היא נורא רצתה לעזור. והיא עזרה.

הגעתי להייט-אשבורי ביום הסיורים השני שלי בסן פרנסיסקו. בעולם הרוק ישנם כמה ביקורי חובה שכל אחד צריך לעשות. אני את רובם כבר עשיתי. ביקרתי את הדקוטה שלידו נרצח ג'ון לנון. הייתי במוזיאון של הביטלס בליברפול. עליתי לקברו של ג'ים מוריסון בפריז. hell אחי אפילו התחתן ליד המלון שבו לנון הקליט את Give peace a chance. הייט-אשבורי היה אחד מהמקומות אליהם חלמתי להגיע. מאז שהייתי בן 11 וראיתי סרט על סרג'נט פפר ועל כל תקופת ההיפים ואולי אפילו מאוחר יותר, ממתי שראיתי את הפרק של "רוקדים ברחובות" המופתית שהוקדש לקיץ האהבה.

אז, ב-1967 הייט אשבורי היה המקום. הצומת שאליה התנקזו מכל רחבי ארה"ב כל הצעירים שהאמינו באהבה חופשית , שלום, אהבה וכל החרא הזה. וברור שמאחורי כל מיתולוגיה, ואפילו שמדובר במיתולוגיה של שנות השישים, רב המוגזם על המצוי. בסופו של יום (וגם בתחילתו) הייט-אשבורי הינו צומת רחובות, אחד מני רבים בסן פרנסיסקו. צומת שניצב בלב שכונה חסרת ייחוד. ממש כמו שינקין התל אביבי, ברור לך שמדובר בפמפום מאוד רציני של רחוב מאוד בינוני. ב-1967 הגרייטפול דד, ג'ניס ג'ופלין ולהקת הליווי שלה (The holding comapny) וג'פרסון איירפליין (Somebody to love ו - White rabbit שהפכו לסמלי התקופה) בחרו להתגורר בשכונה. בקירבה לצומת הזה. בפברואר 1967 הם ערכו בפארק מה שהיה קרוי אז Gathering. אין ספק, סן פרנסיסקו הייתה ה-מקום.

אלא שלא הרבה נשאר מזה. האנשים הקוליים באמת עברו למקומות אחרים מיד כשהתחילה הבהלה שהביאה לרחובות סן פרנסיסקו ובעיקר להייט-אשבורי כל טינאייג'ר שברח מהבית וכל פושע שרצה למכור את הסמים שלו. כשג'ורג' הריסון הגיע להייט אשבורי בקיץ 67', "לבדוק את השטח" בתור נציג הביטלס, כל מה שהוא ראה שם היו נערים מחוצ'קנים וכנופייה של Hell's angels איתם הייתה להריסון התקלות לא נעימה כל כך. אז נכון שהריסון הוא הציניקן מבין חברי הלהקה, אבל כנראה שהציניות שלו נובעת מהאמת.

אבל מה זה חשוב. המיתולוגיה של הייט-אשבורי נוצרה עם או בלי הציניות של הריסון ולשם אני הגעתי. הגעתי כדי לצלם במו מצלמתי את אחד משלטי הרחוב המפורסמים בעולם הרוק וכדי לראות מה נשאר מהזוהר.

שום דבר. הייט אשבורי שאני ראיתי מבעד לטפטוף שלא הפסיק הייתה צומת רחובות שהכילה בעיקר ג'אנקיז או אנשים שחשודים כג'אנקיז. הרבה חנויות צבעוניות שנראות כמו מחווה למשהו שבעצמו היה מחווה למשהו אחר והחנות המפורסמת של בן אנד ג'ריז שבה לפי כל התיאוריות התיירותיות המקובלות הייתי אמור לאכול גביע גלידה צ'רי גרסיה (משחק מילים על שמו של מנהיג הגרייטפול דד, ג'רי גרסיה). בשולי השכונה מצאתי את אחת מחנויות התקליטים המפורסמות בעולם Amoeba records, אלא שגם החנות הזו נראתה כמו ניסיון להיצמד לקוליות אנטי מסחרית שהיא בעצם הכי מסחרית בעולם. בכל מקרה, אם יש חנות ברחבי ארה"ב שדומה במשהו לחנות המופלאה של רוב גורדון ב"נאמנות גבוהה" הרי שזו Amoeba records שנמצאת למרגלות הגולדן גייט פארק.

וגם הפארק הוא לא מה שהיה פעם, או לפחות לא כל מה שסיפרו לי. נפלתי על הגולדן גייט פארק ביום לא כל כך מוצלח. מעונן וריק למדי. האינטרקציה היחידה שלי הייתה עם סוחר סמים בן 14 על אופני BMX. הוא הציע לי לקנות גראס ואני סירבתי בנימוס.

עזבתי את השכונה כעבור שעתיים וקצת. קשה לי להגיד שהייתי מאוכזב מכיוון שלא היו לי ציפיות. אני לא כזה Dead-Head. במקום כלשהו שמחתי על זה שהצלחתי להגשים חלום קטנטן שהיה לי במשך עשור או עשוריים.

גם אני לפעמים מסתכל על הצד המלא של הכוס. במקום לבוא בביקורת על עצמי ועל כך שהחלומות שלי הם כל כך בינונים, העדפתי לשמוח על זה שהגשמתי חלק מהם.

לקחתי אוטובוס למארקט סטריט והלכתי לעשות קניות. אחר כך הגעתי לצ'יינה-טאון ושם, בלב הרחוב הסיני העמוס כל כך הצליח לזהות אותי איש אחד מחולון, כנראה על רקע עבודתי בעירייה.

כל אותו היום לא הפסקתי לחשוב על הלסבית הנחמדה ההיא. הייתי צריך לבקש ממנה לעלות אליה הבייתה כדי לראות איפה ג'ניס ג'ופלין גרה. סקס לא היה יוצא מזה אבל לפחות היה לי מה לספר לנכדים.

הייט אשבורי

כאן, בקומה השנייה גרה פעם זמרת אחת, ג'ניס ג'ופלין. היום יש שם בוצ'ית חביבה