כל סרט חדש של וודי אלן מעלה מחדש את הדיון "האם אלן צריך להמשיך לייצר סרט חדש כל שנה". יש שיאמרו שהקצב הזה פוגע בעבודתו וגורם לו לשחרר תחת ידיו סרטים שמביישים במקצת את עבודותיו המוקדמות. יש שיאמרו שאמנם מדובר בקצב גבוה של ייצור סרטים אבל במקרה של אלן, עדיף סרט חדש בכל שנה, כיוון שגם סרטיו הפחות טובים הם עדיין מאוד טובים.
בכלל, אני לא יודע למה אני משתמש בביטוי "יש שיאמרו". ה"יאמרו" הזה הוא בעצם אני.
כשמגיע סרט טוב כמו "נקודת מפגש" אני בעד פס הייצור של וודי אלן. כשמגיעה נפילה דוגמת "סקופ" (טוב, לא נפילה. אולי נפילונת) אני בגישה של "וודי, מה זה תנוח" (מחווה לג'ודי). אז קשה להחליט, והאמת היא שבעיקר לא חשוב להחליט. וודי ילד גדול.
"סקופ" מציג שלוש מהאהבות הגדולות של אלן: סקרלט ג'והנסון, לונדון (ושתיהן אהבות מהעת האחרונה) והאהבה השלישית היא עולם הקסמים/תעתועים, מוטיב שחוזר מדי פעם ביצירה של אלן ("צללים וערפל", "קללת אבן העקרב הירוקה"). ואולי אפשר להוסיף אהבה רביעית: העיסוק במוות. הנוכח הקבוע ביצירתו של אלן.
השילוב בין שלוש האהבות האלו והמורבידיות של אלן, לא מציל את "סקופ" מלהיות אחד הסרטים הפחות טובים של אלן שראיתי בשנים האחרונות. לזכותו של אלן יצוין שהוא לפחות נמנע מאחת הטעויות שאפיינו אותו בעבר: הוא לא משחק את מושא אהבתה הרומנטית של סקרלט ג'והנסון אלא את אביה (בכאילו). כבר היו לאלן נפילות מהסוג הזה בעבר (אליזבת' שו, הלן האנט) ונעים לראות שהוא הפנים. סקרלט בת ה-21 נראית מבוגרת מכפי גילה ואלן בן ה-71 נראה צעיר לגילו. ביחד, בתור אבא ובת, זה עוד איכשהו עובד.
קצת חבל לי שסרט חדש של אלן הותיר עליי רושם כל כך דל. אני אשב לראות אותו שוב אם ישדרו אותו באחת הסינמות אבל זה יהיה יותר מתוך כבוד ליוצרו ופחות מתוך אמונה שבאמת מדובר בסרט טוב ששווה את הזמן שלי. חבל, אולי בפעם הבאה.
בשולי הדברים: וודי אלן חוגג היום 72 חורפים. כמובן שהייתי שמח אם הייתי יכול לפרגן לו ביקורת טובה יותר, אבל הייתי הרבה יותר שמח אם הוא היה מפרגן לי סרט טוב יותר. ככה זה וודי, באהבה כמו באהבה צריך להגיד את האמת. אל תתבאס עליי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
