הבלוג של אילון

לפני שנה פחות יום כתבתי, באיחור אופייני, ותחת השפעת העשרים ותשעה באוגוסט, חמישה פוסטים (שקובצו כולם לתוך הפוסט הזה) על קיץ 90'. הקיץ המדהים בחיי. בחלק האחרון כתבתי על ה - 29.8.90. זה היה יום מיוחד. יום שהצליח לתמצת לתוכו את כל רגשות הזעם והדכאון של תקופת ההתבגרות. מאז ועד היום, אני נזכר באותו יום בכל 29.8 ולפעמים גם סתם ככה בימים אחרים. באמת שעברו הרבה שנים מאז. אני לא בקשר עם רוב האנשים שליוו אותי באותו יום. אני לא חושב שהם אפילו זוכרים את אותו יום, בטח שלא כאותה חוויית התבגרות טראומטית. אבל אני זוכר ומבחינתי זה מה שחשוב. מאז שסיימתי את התיכון התאריך הזה הפסיק להיות משמעותי. היום הטהור האחרון באמת של החופש הגדול מפסיק לעניין אותך כשאתה חייל, סטודנט או עובד עירייה. זה רק עוד יום לח בשרשרת של ימי אוגוסט לחים. כי זה רק עוד יום.

אלא שהיום הזה, עד כה, מסתמן כמוצלח למדי. כתבתי לפני שבועיים על ארקדי דוכין שנוהג להזכיר לעצמו ימים שכאלה. אז הנה, אני מזכיר. נכון לשעה 16:00, ה - 29.8.04, מסתמן כיום טוב בהחלט. אני משוכנע שאני לא אשב ואחשוב עליו בארבע עשרה השנים הקרובות ולפיכך הפוסט הזה. בריאות ואושר לכולם.