הבלוג של אילון

השאלה שליוותה את הסרט של "משפחת סימפסון" כמו גם את הביקורת שנמתחה על הסרט (והוזכרה בסרט עצמו) היא "למה לשלם על כרטיס קולנוע בשביל מה שאפשר לראות בחינם בטלוויזיה". ואכן. השאלה במקומה. מה יכול להציע סרט של "משפחת סימפסון" שלא ניתן לקבל בפרק רגיל של הסדרה. OK, אני מבין שבמסגרת עלילתית של שעה וחצי אפשר לספר סיפור נרחב יותר, למשוך את הבדיחות לאורך רב יותר וכו', אבל אם זו אכן מטרת הסרט, למה לא מייצרים פרק של שעה וחצי ומקרינים אותו במקום. אכן שאלה הרת גורל...

העניין הוא שאף פעם לא הייתי צופה נלהב של משפחת סימפסון. אני בכוונה אומר "צופה נלהב" ולא משתמש בביטויים אחרים כיוון שמשפחת סימפסון היא בדיוק המקום שבו אני מכה על חטא. לצערי הרב, אף פעם לא הייתי צופה נלהב. ובכל פעם שיצא לי לצפות, הצטערתי שאני לא צופה יותר. אין ספק שמדובר באחת הסדרות הטובות ביותר שיש ושהיו בכלל. הנקודה היא, שאיכשהו, אני לא יודע איך, לא יצא לי לראות את הסדרה באופן רציף.

בכל מקרה, ובאופן קצת חריג ביחס לעובדה שאני לא צופה קבוע בסדרה, הגעתי לסרט כשאני מלא ציפיות. לשמחתי הרבה, הן התגשמו במלואן.

"משפחת סימפסון" היה מצחיק בדיוק כפי שציפיתי שיהיה. וכך, במקום להיות הפולני שאני ולהתחיל בתהייה שאיתה פתחתי את הפוסט "למה לשלם על כרטיס קולנוע בשביל מה שאפשר לראות בחינם בטלוויזיה", פשוט ישבתי וצחקתי. וכמה כיף זה היה. כשאתה מגיע לסרט כמו "משפחת סימפסון" אתה נזכר כמה כיף זה לצחוק. לצחוק חזק, להיקרע מצחוק. הייתה לפחות פעם אחת שבה צחקתי עד שכבר היה חשש לחיי. הייתי בטוח שאני הולך להיחנק שמה באולם הקולנוע בקניון של רחובות. למזלי הרב שרדתי כדי לספר את זה.

"משפחת סימפסון" סרט מצחיק. שווה כל שקל, שווה כל שנייה, שווה הכול.