הבלוג של אילון

כצרכן קבוע ונלהב של תקשורת הספורט, איבדתי כבר מזמן את התחושה ביחס לשם התואר "מיתולוגי".

נדמה שכמעט לכל שם עצם המופיע בעיתונות הספורט מודבק שם התואר הזה. החל מאיצטדיון הקופסה המיתולוגי וכלה בדוגמאות מבישות יותר מסוג: שלום הרוש, איש המשק המיתולוגי. עכשיו תראו, אין לי שום דבר נגד אנשי משק, באמת שלא, חלקם אכן מצליחים לייצר עניין סביבם אלא שבמקום ממנו אני בא לא מכנים את זה "מיתולוגי" אלא סתם קוראים לזה הווי.

חשבתי על כל העניין הזה מכיוון שבשעתיים האחרונות, מאז שהתעוררתי מוקדם מהצפוי ומהרצוי, אני מבטיח לעצמי שאני אגש לסידור החדר שלי. החדר המיתולוגי. לצערי הרב המיתולוגיה של החדר לא נובעת ממעשי הכיבוש שהתרחשו בו (לא מספיק בשביל לייצר מיתולוגיה) וגם לא בגלל ההתרחשויות העל טבעיות ומאבקי האלים שניטשו בו (יכול להיות שזה קרה מתישהו, אבל לא בשנים בהן אני מתגורר בו). המיתולוגיה של החדר שלי קשורה בחוסר היכולת שיש לי לסדר אותו. ממש ממש לסדר אותו. לאסוף את כל הבגדים, לרכז את כל הניירות, לשרוף בחצר את כל מה שאין בו שימוש ובעיקר לשוות לחדר הזה מראה של חדר של איש מבוגר. לא זקן, אבל גם לא טינאייג'ר עם בגדים על הרצפה.

יש לפחות בן אדם אחד שקורא את הפוסט הזה וחושב לעצמו "עוד פעם הוא והארון שלו". והוא צודק. אני משתמש בפוסט הזה כדרך לכפות על עצמי את הסידור. מעין "אני מסיים לכתוב ומתחיל לסדר". עדכונים יבואו. אני משוכנע שכולם מתקשים עכשיו להחזיק את הנשימה.....