הבלוג של אילון

היום לפני 27 שנים נרצח ג'ון לנון בניו יורק. הוא חזר מהאולפן אחרי שהקליט עם אשתו ואהובתו את השיר Walking on thin ice ומרק צ'פמן ירה בו מטווח קצר.

הלכתי אחורה במורד הבלוג כדי לראות מה כתבתי על היום הזה לאורך השנים וגיליתי להפתעתי הרבה שעד היום, לא יצא לי להתייחס ל-8.12 במהלך היום עצמו. זה מוזר, מכיוון שבתור ילד אני זוכר אותי ואת אחי היחידי יושבים ומקשיבים לשידורים של רשת ג' ביום של הרצח, הכול רק כדי ללכוד עוד שביב מידע על ארבעת המופלאים ועל המופלא העיקרי. עד שהכרתי את Here today, שיר הזכרון המקסים שכתב פול מקרטני לחברו הטוב, הייתי בטוח ש-All those years ago של ג'ורג' הריסון הוא שיר הזכרון הטוב ביותר. הריסון, בדרכו המיוחדת שר "You point the way to the truth when you said: All you need is love" ו - "living with good and bad, I always looked up to you". כשלנון נרצח, הוא והריסון היו מסוכסכים. לא דיברו ביניהם. הריסון הוציא ספר בשם I me mine שבו הוא סיפר על כל השירים שהוא כתב והשמיט את חלקו של לנון בכתיבת חלק מהשירים. את לנון זה נורא הכעיס ועד למותו של הריסון ב-2001 והאיחוד המרגש שכנראה היה ביניהם בממלכה של מעלה, הם לא דיברו.

פול מקרטני לעומתו, כתב ב-82' את Here today, ולא לחינם הוא בחר לתת לשיר שם שנשמע קצת כמו Yesterday. גם השיר עצמו, גיטרה אקוסטית ורביעיית מיתר (בהפקת ג'ורג' מרטין) נשמע כמו Yesterday. כמחווה לחברו הטוב מקרטני בחר לחזור לשיר הגדול ביותר שהוא אי פעם כתב. בניגוד להריסון שהעדיף לכאוב את "כאבו" של לנון ולראות אותו כגדול מכולם וכהאיש שהעולם לא השכיל להבין בזמן או להבין בכלל, פול מקרטני כתב שיר אהבה בין-גברי, אבל שיר שנקודת מבטו המעריצה ניכרת בו "ואם הייתי אומר שהכרתי אותך היטב, מה היית אומר. אם היית כאן היום...אבל בהכירי אותך, בטח היית צוחק ואומר שאנחנו שני עולמות נפרדים...ואם הייתי אומר שאני באמת אהבתי אותך ושאני שמח שנכנסת לחיי, אם היית כאן היום, אם היית בשיר שלי".

Here today  של פול מקרטני נחשב לדעתי לאחד מעשרת השירים הטובים שמקרטני כתב מאז שעזב את הביטלס ואולי בכלל. כשמסירים את כל מעטה הציניות כלפםי פול, מגלים שהבחור יודע לרגש. יכול להיות שהוא לא מתוחכם וסרקסטי כמו הריסון, אבל בהחלט מרגש. 

ביום הולדתו ה-64 של לנון כתבתי פוסט שתהה, מה היה קורה אם לנון לא היה נרצח. חזרתי לפוסט הזה והתפלאתי לגלות שבמסגרת כל התיאוריה הזו, לרגע לא חשבתי על האפשרות של מה היה קורה אילו הביטלס היו מתאחדים. בהרכבם המלא. גדלתי לעולם בו לנון כבר היה בר מינן. בעשרים וחמש השנים שבהם הביטלס מלווים את חיי, אף פעם לא חשבתי איך היה נראה האיחוד הזה. גם אם הוא היה נערך עוד בחייו של לנון. כנראה שיש חלומות שהס מלחלום. Free as a bird ו - Real love שהקליטו שלושת הנותרים מהווים דוגמה לפוטנציאל שהיה לייצרה המשותפת ולשיתןף הפעולה בין ארבעתם.

לנון בקושי זכה לעבור את גיל ארבעים והוא נצרב בתודעה שלנו כצעיר לנצח. הוא אף פעם לא יזדקן. 

היום לפני 27 שנים לנון נרצח בפתח הדקוטה ברחוב 72 בניו יורק והשנה זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לארה"ב ולא הלכתי לבקר בדקוטה. התייאשתי מלקוות שיוקו תצא ובמילא לא היה לי מה להגיד לה גם אם הייתי רואה אותה.

אני מרים כוסית וירטואלית לזכרו של האיש הגדול הזה. אולי האדם שהכי השפיע על החיים שלי מבלי לקחת בהם חלק פעיל. יהי זכרו איתנו לתמיד.