הבלוג של אילון

במסגרת השלמת הפערים הקולנועיים שלי, נתבקשתי לראות את הסרט ע"י חבר טוב. אני לא כ"כ אוהב את רובין ויליאמס ולכן הצלחתי להימנע מהסרט הזה כשיצא, אלא שהסרט עלה בשיחה כלשהי לפני כמה ימים ונתבשרתי על כך שאני חייב לראות אותו. אז ראיתי. לא התלהבתי באופן מיוחד ולא רק בגלל הציפיות המוקדמות (שכן, הבטיחו לי סרט מעולה) ולא רק בגלל חוסר האהדה שלי לשטיקים של ויליאמס (שלמרות הכול, אני יודע להעריך אותו כשחקן המצויין שהינו) אלא בעיקר בגלל זווית המספר של הסרט. כתבתי כבר בעבר (במסגרת דו"ח הצפייה על Wonderland) על הבעיה שיש לי בסרטים שמבוססים על סיפור אמיתי, יוצרי הסרט מציגים את פאטצ' אדאמס כדמות טהורה מהצד האחד הוא גאון ומצליח בלימודי הרפואה שלו בלי כל מאמץ ומהצד האחר הוא הומני ואנושי ומצחיק ומקסים וסובלני וסבלני ועושה כל שלאל ידו כדי להיטיב את חיי הסובבים. זה קצת מוגזם. אני מוכן לחיות בשלווה עם סרטים שנושאים מסר אופטימי ומפגינים סכריניות בלתי נדלית אבל "פאטצ' אדאמס" קצת חוצה את הגבול. ולמרות הכול, זהו סרט חביב בהחלט שמאחוריו סיפור מעניין בהחלט ובתפקיד הראשי אנחנו מוצאים את רובין ויליאמס מצויין כתמיד ועמוס בכל השטיקים הקבועים (גם כן כתמיד).

ויליאמס מגלם את האנטר אדאמס, צעיר בעל נטיות התאבדותיות שמתאשפז מרצונו החופשי במוסד לחולי נפש. המפגש עם הפסיכיאטרים במוסד מחד ועם חולי הנפש מאידך מביא את האנטר ללימודי רפואה. האנטר, שעכשיו מכנה את עצמו פאטצ', מעוניין לעשות הכול על-מנת לשנות את מערכת היחסים המקובלת בין הרופא למטופליו. לשנות את ההיררכיה וההתנשאות של הרופאים על-פני החולים. כמובן שהשיטות בהן נוקט פאטצ' אינן מתקבלות בהבנה, בין אם ע"י הדיקן של ביה"ס לרפואה ובין אם ע"י חבריו לספסל הלימודים (שוב תפקיד אורח של פיליפ סימור-הופמן, מלך ההתארחויות). העובדה שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי ועל גיבור אמיתי מצליחה לפגום בהנאה מהסרט ולחזק אותה בו-זמנית. הסיפור עצמו יפה, המושלמות של הגיבור קצת מטרידה. אגב, סתם לשם הפרוטוקול, אני לא לגמרי מסכים עם הדרך שבה בחר פאטצ' אדאמס. לטעמי, יש חשיבות לכך שהרופא נתפס כחצי-אלוהים בעיני מטופליו, בעיקר בפן הפסיכולוגי של הטיפול (זה כבר נושא לדיון אחר). הסרט, לא מנסה אפילו להציג חלופה לשיטת של פאטצ'. מבחינתו זה מאבק בין הסטגנציה של המוסדות הרפואיים ובעיקר של בתי הספר לרפואה לבין העולם הורוד שפאטצ' מציע ומיישם. למרות הכל, שווה לצפות בסרט.