רק כמה זמן אחרי הצפייה הבנתי שהשם "אחרי החתונה" (שאגב, מתאים מאוד לתוכנו של הסרט) הוא בעצם שילוב של שני ביטויי הדחייה הידועים בעברית: "עד החתונה" ו – "אחרי החגים". אחרי החתונה הכול יהיה בסדר. או לפחות נגיע עד לחתונה ואח"כ כבר נראה מה יהיה ואיך. ואם יהיה בסדר.
"אחרי החתונה" הוא אחד משני הסרטים הדנים שיצא לי לראות לאחרונה, ובדומה לקודמו, מרגע שמתגברים על מחסום השפה, אפשר להנות מהסרט.
חייבים להגיד ש"אחרי החתונה" הוא אחת מאותן הדרמות שבקלות רבה, ועם קצת פחות השקעה היו יכולות להפוך לחומר שממנו עושים טלנובלות או בדיחות אבל "אחרי החתונה" מצליחה איכשהו לדלג מעל המכשול הזה. אולי בדנית זה נשמע אחרת.
ג'קוב הוא דני שעובד בבית יתומים בהודו. אין ספק שבהיותו דני, הוא שונה מרוב מי ומה שסביבו. ברגע שבו אנו למדים שלג'קוב יש ילד (אחד מהיתומים) אליו הוא קשור במיוחד, ושג'קוב צריך לנסוע לדנמרק למטרת גיוס כספים לבית היתומים, נסיעה ממנה הוא מנסה להתחמק, אנחנו יכולים לדעת שמדובר בנסיעה שעתידה לשנות את חייו. תחושת הזרות שמוקרנת מג'קוב במה שהייתה אמורה להיות המולדת שלו, זועקת למרחקים.
יורגן, איש העסקים שמעוניין לתרום לבית היתומים (רולף לאסגארד בתפקיד מרשים) מגלה עניין מוזר למדי בג'קוב ומהר מאוד אנו למדים מה מקור העניין הזה ומה מניע אותו.
למרות שזה זועק למרחקים, לטובת מי שמתכוון לצפות בסרט, אני לא אגלה יותר.
"אחרי החתונה" הוא סרט לא רע אבל גם לא בולט במיוחד, והוא מסוג הסרטים שיכולים לעורר בך הרבה שאלות כצופה, לא על הסרט עצמו אלא על היחס לסרטים בשפות זרות.
האם סרט בשפה שאינה אנגלית/צרפתית/ספרדית הופך למיוחד רק מתוקף הזרות והשונות שלו.
זו שאלה מעניינת מאוד מבחינתי, במיוחד שאני מודה מראש שהקרבה לשפה ולעולם המתואר עוזרת לי מאוד להתחבר לסרטים ישראליים שבנסיבות אחרות לא הייתי מגדיר כטובים במיוחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
