הבלוג של אילון

החיים מספקים לפעמים הפתעות מאוד נעימות ובכל מה שקשור לתחום הקומדיה, אפשר גם לומר הפתעות מאוד נדירות, "ממבו איטליאנו" הייתה אחת מהן. בלי הרבה הצלחה, בלי הרבה יחסי ציבור, ואם אני לא טועה מדובר בכלל בסרט שהופק לטלווויזיה, ובכל-זאת, "ממבו איטליאנו" מצליח להביא מבט מרגש ולעתים מצחיק על חיי הקהילה האיטלקית בקוויבק ובעיקר על חייו של של אנג'לו ברבריני שאם לא די לו במשפחה האיטלקית הלחוצה ממנה הוא מגיע, הוא גם הומו שעדיין לא יצא מהארון (בקושי הוא מצליח לצאת מהבית של ההורים). חשוב להבין, "ממבו איטליאנו" הוא בדיוק הסרט שניתן לכנות משהו קטן וטוב (בדומה ל"שחקי אותה כמו בקהאם" האנגלי שגם היה סרט מהגרים חמוד ואפילו קצת טעון . הוא לא קומדיה מטורפת, הוא לא קומדיה עמוקה מדי. ניתן להגדיר את הסרט כמפגש בין "החתונה היוונית שלי", "החברה הטובים", "לנשק את ג'סיקה שטיין" ו - "ימי הרדיו". מי שרוצה להעלב בשמם של האיטלקים שמופיעים בסרט יכול להרגיש חופשי לעשות כן. הם באמת לא יוצאים טוב. מי שרוצה להיעלב בשם הקהילה ההומו-לסבית גם כן יכול להרגיש חופשי. הייצוגים של שתי הקבוצות הללו בסרט הם לא מחמיאים במיוחד (הייצוג של ההומואים הוא נורא טיפוסי ונורא מוסרני). שתי הדמויות ההומואית העיקריות בסרט (אנג'לו והחבר שלו נינו) מזכירים את ההומואים שפגשנו בתחילת העשור הקודם בטלוויזיה ובקולנוע וכאילו לא חלף עשור, הדמות ההומואית הראשית חייבת להיות נורא מצוחצחת וטהורה. כאילו שאין הומואים מנוולים. יכול להיות שאצל האיטלקים זה עובד אחרת (מעניין איך תראה דמות ראשית הומוסקסואלית בסרט של דובר קוסאשווילי. That's a sight for sore eyes...)

לעלילה: אנג'לו ברבריני הוא בן למשפחה איטלקית המתגוררת במה שנראה כמושבה איטלקית בקוויבק. המשפחה האיטלקית, כך מסתבר, מזכירה במהותה את המשפחה היהודית. הרבה לחץ, הרבה טראומות עבר, הרבה פחד מההורים. אנג'לו מנהל רומן עם חבר ילדות שלו ותוהה כיצד לספר להוריו על זהותו המינית. לעזרתו נחלצת אחותו הזנותית. בדרך יש הרבה הומופוביה קלילה, שינאת זרים וכו'. לא לרמת האלימות המילולית אבל בהחלט פועל יוצא של ההשתחררות מעול הפוליטקלי קורקט.