הבלוג של אילון

לפני שנה בערך יצא לי לשורר בשבחי ה-youTube, ולמרבה הצער מאז כמעט ולא יצא לי להנות מהאתר הזה, בעיקר בגלל שלקיתי במחשב סרבן במיוחד.

הבוקר, אחי היחידי שלח לי לינק לוידאו של פול מקרטני משנת 86', Press.

לא ראיתי את הוידאו הזה כבר כמה שנים טובות, וכפי שאחי היחידי כתב, זה ממש trip down memory lane. אני ממש מסוגל לזכור אותי ואת אחי רואים "עד פופ" בהנחיית ענת דולב - אגב, זו הסכנה ב-youTube. אני זוכר שזו הייתה ענת דולב, אבל יכול להיות שמישהו יעלה את הקטע ויתברר שזה בעצם היה מנחם גרנית ואז כל זכרונות הילדות שלי יוטלו בספק - ומחכים לראות את הוידאו החדש של פול מקרטני.

בשנת 86' האהבה שלנו לארבעת המופלאים הייתה בשיאה. אלה השנים שבהן ניסינו לאסוף כל שביב מידע שרק יכולנו להשיג. לפני ה – MTV  ולפני האינטרנט ואפילו לפני הספריות המוזיקליות ולפני הדיסקים. אם רצית שיר, היית צריך להכיר את מי שקנה את התקליט, במקרים קשים, היית צריך לקנות את התקליט בעצמך.

Press to play לא הייתה שעתו היפה של פול מקרטני.

היו לו כמה עליות ומורדות בקריירה הארוכה והחלק הזה של שנות השמונים היה השיא, במובן השלילי. לאחר שלהקת Wings התפרקה, וכנראה שגם בגלל הרצח של לנון ב – 1980, מקרטני הפסיק להופיע. הגם ש-Tug of war אלבומו משנת 82' היה אחד מאלבומי הסולו הטובים של מקרטני, ו-Pipes of peace היה מוצלח רק מעט-פחות, מקרטני נחשב בשלב הזה של הקריירה למי שעבר זמנו. המוזר הוא שבהמשך הקריירה שלו, מקרטני לא עשה דברים לגמרי שונים, ובכל זאת הוא חזר לשנותיו הגדולות. הוא המיר את השותפות עם אריק סטיוארט בעבודה עם אלביס קוסטלו (צעד מבורך), אבל הדבר שבעיקר הציל אותו הייתה החזרה לבמה. כמי שזכה לראות את מקרטני בהופעה (וכמה שאני נהנה להיזכר בזה) האיש הוא חיית במה. בשלב הזה של שנות השמונים, כשמקרטני חזר לבמה הוא היה מוכן לתת לקהל חלקים ניכרים מהרפרטואר של הביטלס מתוך הבנה שזה מה שהקהל רוצה לראות וזה מה שהקהל בא לשמוע. את החצי החי של לנון-מקרטני שר ביטלס.

במחשבה ובשמיעה לאחור, אפשר בהחלט להבין למה Press to play לא הצליח. למרות ש – Press ו – Only love remains הם שניים מהשירים היותר טובים שכתב מקרטני, האלבום ככלל, מבחינת סגנון ואווירה, ממש לא טוב.

השותפות המוזיקלית עם אריק סטיוארט מלהקת 10CC לא הוכיחה את עצמה והניסיון של מקרטני להתחבר לאלקטרוניות המסונתזת של שנות השמונים היה עגום לכל הפחות.

אבל... הוידאו של Press to play מציג את פול מקרטני באנדרגראונד של לונדון ושם, בשנת 86', ובכל שנה מאז 63', הוא מלך. שם בלונדון לאף אחד לא אכפת שמקרטני של 86' היה אנכרוניסטי לחלוטין. שם אפשר לראות את הקהל נשבה בקסמיו של פול מקרטני, אז בן 44, רזה וגבוה, עמוס בשטיקים הקבועים שלו, אבל פול מקרטני, רבאק, הגדול מכולם.

http://youtube.com/watch?v=ai4WVAeBfpg&feature=related