הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 9/2004
דו"ח צפייה: הופ ספרינגס - קולין פירת', הת'ר גרהאם, מיני דרייבר
ישנם סרטים שמוטב לכל הנוגעים בדבר לו הם לא היו נעשים. "הופ ספרינגס" הוא אחד מהם. זה לא הקומדיה שאיננה וזה לא הרומנטיקה הלא ברורה. זה לא הבזבוז המשווע של ציוות כ"כ מבטיח בדמות פירת', גרהאם ודרייבר, זה בעיקר הזלזול באינטליגנציה של הצופים והמחשבה שאפשר להתחמק כ"כ בקלות מלצקת תוכן (ואפילו במידה הכי מועטה האפשרית) לקומדיה רומנטית. ייתכן שהז'אנר הספציפי הזה אולי לא דורש הרבה מאמץ מצד התסריטאי והבמאי אבל ממש עצוב לראות את הזלזול שנובע מ"הופ ספרינגס" כאילו די בצילומו של קולין פירת' בתפקיד הצנון הבריטי המקסים כשלצידו הת'ר גרהאם בתפקיד האמריקאית העגלגלה והמתוקה ומיני דרייבר בתפקיד הבריטית המתנשאת (ממש "שושלת" כשחושבים על זה). זה לא עובד ככה. זה פשוט לא עובד ככה. אפילו הקהל של סרטי המתח כבר רגיל לרמה גבוהה יותר של תסריטאות או בימוי. הפוטנציאל, אגב, קיים בסרט מכל הכיוונים. קולין פירת' מקסים, וגם גרהאם ודרייבר, אך למרות כל המאמצים הכנים, מתקשים השלושה (בסיוע אוליבר פלאת' ומרי סטינבורגן) לגבור על הנחיתות האיכותית. זה סרט רע. במרכז הסרט עומדת דמותו המיוסרת של קולין וויר (פירת') שנודד חצי-עולם על-מנת להתרחק מארוסתו שנטשה אותו. הוא מגיע לעיירה אמריקאית קטנה (על כל המשתמע מכך) בשם "הופ", במטרה לצייר דיוקנאות של כל תושבי העיירה, ומתאהב בבחורה מקומית (גרהאם) שעובדת עם אוכלוסייה קשישה. הרומן בין השניים פורח עד שארוסתו מגיעה לרדוף אותו (ובעיקר אותה). המדהים מכל הוא שכל ההתרחשויות הדרמטיות בסרט אורכות כרבע שעה בפתיחתו ותו לא. כל השאר, נמק אחד גדול. בחמש עשרה דקות וויר מכיר את מנדי, מתאהב (לא לפני שהוא מגלה שיש לה בעיית שתייה שמשום מה נעלמת בהמשך הסרט) ופוחד לאבד אותה. כל זה, ברבע שעה. "הופ ספרינגס" כלל לא הגיע למסכי הקולנוע בבריטניה, החל מההקרנות המוקדמות, שונמך הסרט לדרגת "להשכרה בלבד", בצדק גמור. להימנע, ויפה שעה אחת לפני.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
