אני משוכנע שיש הרבה מאוד אנשים שישמחו להסביר למה "מדוזות" הוא סרט כל כך חשוב ולמה "מדוזות" הוא הישג מדהים לשירה גפן ואתגר קרת בבכורתם הקולנועית. אין לי ספק שהסרט הכיל עוד המון רבדים אליהם לא נחשפתי, מטאפורות שלא הצלחתי להבין, סמלים שזעקו לי ממש מתחת לעיניים ואולי, בכלל, אני מפספס את הנקודה כולה. אין לי ספק שיהיה מי שידע להסביר את כל זה טוב ממני.
מאז ומתמיד, כשכתבתי על סרטים, כתבתי מנקודת מבטו של הצופה ההדיוט. לרמת אהבתי/לא אהבתי. אני מודה שפה ושם היו יומרות ומשפטים מופלצים, אבל לרוב ניסיתי להביע דעה בלתי משוחדת ובלתי מלומדת. לא למדתי קולנוע (עדיין, אחת החרטות הגדולות שלי) ולמרות שנורא הייתי רוצה להבין טוב בסרטים, אני לא.
אני נדרש לעניין הזה מכיוון שיש לי תחושה קשה מאוד שאני מחמיץ משהו בקשר ל"מדוזות". נראה לי שאני מחמיץ משהו. לא יכול להיות שסרט שזכה לכל כך הרבה תשבוחות (כשהסרט יצא ממש שקלתי ללכת לראות אותו בקולנוע) ודובר בו רבות כל כך, יסתבר בסופו של דבר כסרט שממש, אבל ממש, מזכיר את כל הסרטים שגורמים לקהל להתנזר מקולנוע ישראלי. השותפה שלי ראתה את הסרט בקולנוע עם עוד חבר ושניהם לא אהבו אותו.
ניסיתי לדבר איתה על זה. המסקנה הייתה שמבחינתה, "מדוזות" הוא אולי רמה אחת מעל סרט סטודנטים, אבל בעיקר, שלוש רמות מתחת לסרטים נחמדים כמו "נודל". ואם יכולתי לחשוד בשותפה שלי כמי שהתאכזבה מ"מדוזות" בגלל הציפיות המוקדמות, השותף שלה לצפייה הוא ממש לא אחד שמתרשם מציפיות מוקדמות. וגם הוא לא אהב את "מדוזות". וגם אני לא. וגם אמא שלי (שמאוד אוהבת קולנוע ישראלי). והמסקנה היא ש"מדוזות" הוא כנראה סרט של מבקרים.
יש הרבה כאלה ולפעמים אתה מצליח לאהוב סרטים של מבקרים. לא במקרה הזה. אני משוכנע ששיתוף הפעולה בין שירה גפן לאתגר קרת יכול להניב תוצרים טובים הרבה יותר. אם לא בתחום הקולנוע אז בתחומים אחרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
