הבלוג של אילון

בשלב מסוים של הקריירה שלו, בן סטילר כנראה הבין שהוא נועד לנצח לגלם תפקיד אחד בסרטים שונים. יש לו דמות קבועה והוא הצליח להתמחות בה. מין וודי אלן שכזה עם אינטנסיביות של אל פאצ'ינו. כל גיחה מחוץ לדמות מוליד סרטים מבאסים ועל כן הוא דבק במה שהוא יודע לעשות הכי טוב. אגב, גם לדמות הקבועה הזו היו כמה נפילות מהדהדות ("קנאה" למשל) אבל לרוב בן סטילר מצליח למקסם מהדמות הזו את כל מה שאפשר ולהחזיק באמצעותה את הקריירה.

גם האחים פארלי נידונו כנראה לבלות את הקריירה שלהם בייצור סרטים שיהיו דומים בצורה מובהקת האחד לאחר. לפעמים זה העיבוד הלא-ממש-מוצלח שלהם ל"אהבה על הדשא" של ניק הורנבי, לפעמים זה קצת מרגש כמו "תקועים לנצח", ולרוב זה נע באזורי ההומור של "טפשים ללא הפסקה".

אין ספק, השנים שחלפו אולי הקהו במקצת את החוש של האחים פארלי, אבל לא לגמרי וכך גם ב"אשת החלומות" אפשר למצוא הומור גסויות מפתיע בבוטות שלו, לצד קטעים מטורפים לגמרי (באחת הסצינות מישהי משתינה לבן סטילר על הגב, וזה לא קטע סקס קינקי אלא קטע-שאמור-להיות-מצחיק בסרט).

אחדג מהדברים שהם לגמרי משותפים לבן סטילר ולאחים פארלי הוא העובדה שהתגובות כלפיהם נעות בדרך כלל על אחד משני צידי הסקאלה: או שאתה איתם או שאתה לצריהם. אני, באופן אישי, מת על בן סטילר ועל כן אף פעם לא נמאס לי מלראות סרטים שבהם הוא מגלם את דמותו החבולה הקבועה.

את האחים פארלי אני פחות אוהב ומעריך, אבל הם גורמים לי לצחוק בקול רם כמעט בכל סרט שהם עושים ומבחינתי, לצחוק בקול רם זה דבר מענג.

במקרה של "אשת החלומות" השילוב בין סטילר לאחים פארלי הוליד קומדיה סבירה לחלוטין, נגועה בהומור מעט חולני, אבל בעיקר מצחיק. זה לא סרט מופת, אפילו לא בז'אנר הקומדיות המפגרות אליו הוא משתייך, אבל בשבילי, השילוב של בן סטילר, האחים פארלי וסן פרנסיסקו שבה מתרחשת החצי שעה הראשונה של הסרט היה טוב מספיק. בעיקר מצחיק. שווה צפייה ב-DVD למי שמסוגל לסבול את סטילר.