הבלוג של אילון

יש מקום אחד, בגבול פנסילבניה וניו ג'רזי השוכן על גדות נהר עצום מימדים (Delaware River). ממש אגם ענקית.

קוראים למקום הזה New Hope והוא אחת מהתגליות הטובות ביותר של הטיול האחרון שלי לארה"ב. אני לא נותן לעובדה שאני מכיר את המקום הזה עוד מהטיול הלפני-אחרון לתסכל אותי. מבחינתי זו אחת התגליות הטובות של הטיול האחרון.

יש שם רחוב ראשי שכאילו נלקח מסידרה אמריקאית על עיירות קטנות בחוף המזרחי. חנויות מגניבות (אבל "מגניבות" בגירסה המרוככת, בגירסה האמריקאית). תחושה של שלווה. שקט שעוטף אותך ואנשים שנראים משכילים. אחת מהחנויות הגדולות ביותר ברחוב היא חנות ספרים שמכילה מיליון ואחד ספרים שקשה למצוא במקומות אחרים. כיוון שמדובר באמריקה הגדולה גם שם הכול ממוסחר, אבל ממסוחר טוב. ממוסחר בצורה כזו שאתה כמעט יכול להאמין שזה חף מכל יומרה מסחרית. בדומה לחנות הספרים, ישנה ברחוב הראשי הזה חנות של בגדים ואביזרים פסיכדליים. אני בהחלט מסוגל לראות איך במדריכי תיירים מציינים את החנות הזו כ - must. אני לא מצאתי שם כלום או שאולי מצאתי אבל פחדתי להתחבר לצדדים הפסיכדליים שבי ושופינג עם אחי היחידי זו אף פעם לא חוויה טובה מדי, בטח שלא לצרכים פסיכדליים.

באחת מהסימטאות הקטנות שמתפצלות מהרחוב הראשי של New Hope יש שביל שמוביל לנהר. נהר דלוואר העצום. על השביל הזה יש קונדיטוריה קטנה. בישראל קוראים לזה קונדיטוריה אבל בארה"ב יש לזה קלאסה. זה לא סתם, זה bakery. אולי בגלל השם ואולי בגלל המיקום ואולי בגלל שהתרגלתי לארץ, המחירים שם יקרים. שתי כוסות קפה ודבר מאפה קליל (טוב, לא קליל. איתי דברי מאפה הם אף פעם לא קלילים) זה עסק לא ממש פשוט. אבל שווה.

בקצה השביל, על שפת נהר דלוואר ישנם כמה שולחנות. שם אפשר לשבת ולהשקיף על הנהר, לדבר ובעיקר להירגע. אלא ששם אתה לא סתם הרגע. שם אתה chill.

האמת, אין שום סיבה להתחיל לדבר על New Hope עכשיו. שום סיבה למעט זה שאני עייף, ובא לי להיות שם. לשבת עם אחי היחידי לכוס קפה, לדבר על החיים, להסתכל על נהר דלוואר ולחשוב על "איך הישראלים היו מצליחים לטנף את המקום הזה" אם היה להם מקום כזה. כי אין מקום טוב מ - New Hope כדי להבין שאנחנו זה לא הם ואף פעם לא נהיה.אבל העיקר להיות שם. בשקט. סתם לשתות כוס קפה.