אני חושב שהבעיה העיקרית שלי בהתייחסות ל"החוזה" היא העובדה שהסרט הוא-לא-לגמרי שום דבר. הוא לא לגמרי מותח, הוא לא לגמרי משעמם, הוא לא לגמרי מספק והוא לא לגמרי מאכזב. קשה למצוא מילים רעות להגיד עליו, סך הכול שעה וחצי שעוברת בכיף, אבל גם קשה למצוא מילים טובות מדי להגיד עליו.
אולי אפשר לצפות ליותר מהמפגש בין ג'ון קיוזאק למורגן פרימן ואולי הסטריליזציה שעוברות כל הדמויות בסרט היא זו שמעקרת את הכיף. בתור רוצח שכיר מורגן פרימן הוא אחד מהחביבים שיש (אגב, זו לא הפעם הראשונה שבה הוא מגלם רוצח נחמד כל כך. גם ב"חומות של תקווה" קשה היה לכעוס עליו). בתור אלמן טרי שצריך להתמודד עם טינאייג'ר, קיוזאק רגוע למדי ואפילו הטינאייג'ר הוא לא מלכודת האקנה והכעס הצפויה ממתבגר אמריקאי בדרמה שכזו. במצב עניינים שכזה המתח הוא לא מתח, הדרמה היא לא ממש דרמה ובכל זאת, למרות כל הביקורת, עדיין, שעה וחצי שעוברת בכיף.
אז מה בעצם היה לנו שם: פרנק קרדן (פרימן) הוא שנפגע בתאונה ומועבר לכליאה. בדרך מתרחשת תאונת דרכים שמצליחה להפריד בין פרנק לבין שומריו אלא ששנייה לפני שהשוטר ששומר עליו מתפגר, הוא מצליח להעביר את פרנק לאב (קיוזאק) ובנו שיצאו לטיול קמפינג. המשימה שלהם היא להעביר את קרדן לידי זרועות החוק בזמן שחבריו של קרדן רודפים אחריהם. כל הסיפור הזה מתרחש ביערות של ארה"ב (ומי שנסע שם באזור רק יכול להבין באיזה נוף מדהים מדובר).
קראתי את כל מה שכתבתי עד עכשיו והאמת היא שאני נשמע מריר יותר מכפי שצריך. באמת שהסרט עובר בכיף וחוץ מזה, תמיד טוב לראות את קיוזאק ופרימן. לא תצליחו לשכנע אותי באותות ומופתים שהמניע של הגיבורים "לעשות את הדבר הנכון",ואולי בזה הסרט קצת נכשל, אבל מהצד השני זו תמה שחוזרת על עצמה בכל כך הרבה סרטים אמריקאיים עד שאני מתחיל לחשוד שאולי זה גם ככה במציאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
