הבלוג של אילון

מייקל מור זה עסק רציני. אין ספק. כ"כ מצליח וצודק וכו'. ממש, אי-אפשר שלא להתרשם. אלא שאני לא לגמרי התרשמתי. אני מבין את האידיאולוגיה שעומדת מאחורי "באולינג לקולמביין" ואני יכול להסכים עם רוב הדברים שמייקל מור מציג בסרט, אבל למרבה הצער, ישנה איזושהי תחושה חמוצה כשמסיימים לראות את הסרט. תחושה עמומה של דמגוגיה. מצחיקה לפעמים, כואבת לפעמים ומונעת מהרגשות הטהורים ביותר, אבל עדיין דמגוגיה. הנושא של שדה המחקר הוא נושא טעון מאוד באנתרופולגיה. ההשפעה של החוקר על הנחקרים וההשפעה המצטברת שיש לנוכחותו בשדה המחקר. כך גם לגבי הקולנוע התיעודי. החלטתו של מייקל מור, לגשת לטקס האוסקר על הטיקט של הסרט העלילתי ולא התיעודי, היא לא בהכרח החלטה מסחרית נטו אלא החלטה שמעידה הרבה על האיכות התיעודית של סרטיו של מור (כפי שהיא נתפסת אפילו בעיניו של מור עצמו). עמוק בפנים, גם מור יודע שהוא ביוגרף לא משהו. מצחיק מאוד וצודק, אבל לא-משהו. "באולינג לקולומביין", סרטו הקודם של מור הוא למעשה סרט תעמולה נגד השימוש בנשק ונגד החוקה האמריקאית שמאפשרת אחזקה חופשית של נשק. בין אם מור מתעקש להראות לנו את תוצאותיה ההרסניות של החוקה ובין אם הוא מתעקש להראות לנו את הווירדוז שאכן מאמינים בחוק הספציפי הזה בכל ליבם. קטעי הראיונות של עם צ'רלטון הסטון (נציג האגודה האמריקאית לכלי נשק או משהו בסגנון) הזויים לגמרי. הסטון, חיה הוליוודית משופשפת שכמותו, שומר על פאסון אבל מועד בלשונו לא אחת במה שנתפס כיום, באמריקה המוכת פוליטקלי-קורקט, כדברים שאין לאומרם. וחוצמזה יש גם את הטרגדיות האנושיות. הילד שנכנס לכיתה וירה בחברתו לספסל הלימודים (כשהוא והיא בני 6) ושני הצעירים שאחרי סיבוב של באולינג (ומכאן שמו של הסרט) הלכו ורצחו את "חבריהם" לתיכון.  דעתו של מור על כל הנ"ל היא ברורה. החברה האמריקאית והתרבות האמריקאית הן אלו שאחראיות לאלימות המזעזעת הזו. יש מקום לדיון נרחב בתאוריות מהסוג הזה אבל לא בדרך שבה מייקל מור מציג אותן. אפשר לטעון עד מחר שהכיבוש משחית אבל ההיסטוריה מלמדת שהיינו עם דפוק ומסוכסך עוד לפני זה. אפשר להגיד שהכיבוש גורם לטרור אבל זה לא ישנה את העובדה שהאיסלם הוא הדת האלימה מבין כל הדתות. אפשר להגיד שהעליונות האמריקאית כסמל הקפיטליזם והמערב מניעה את "אל קעידה" ודומיו אבל לכולם ברור שארגון טרור לא יניח את נשקו אף פעם (זה עניין אבולוציוני, ברגע שהוא יניח את נשקו הוא יחדל מלהתקיים). אפשר ורצוי להגיד הרבה דברים. מייקל מור אומר, אני מסכים איתו על המהות וחולק על התוכן. כל אחד והמור שלו.