הבלוג של אילון

ככלל, אני לא אוהב את הנסיונות של הוליווד לעסוק בפוליטיקה. אני מניח שזה בעיקר בגלל שיש טון בלתי נסבל של צדקנות בכל מה שהוליווד נוגעת בו.

אני יודע שאני לא צריך לצפות מתעשיית הקולנוע הספציפית הזו לייצר איזושהי אמירה חדה וברורה על כל נושא שהוא, על אחת כמה וכמה פוליטיקה, ובכל זאת, משהו הצליח מאוד לעצבן אותי ב"איש השנה" וזה לאו דווקא חוסר האהדה הקבוע שלי לרובין וויליאמס. התפקיד שלו כאן הוא טוב. ורובין ויליאמס, למרות שאני לא מת על השטיקים שלו, הוא שחקן טוב. יכולתי אפילו לצאת כנגד הקלישות שבסרט ולהעמיד פנים שהעלילה היא מופרכת מיסודה, אבל אחרי הבחירות של 2000 בפלורידה ואחרי אירועי ה - 11/9, שום דבר הוא לא מופרך. החיים הוכיחו לנו שהכול יכול לקרות.

אז נחזור לצדקנות. רובין וויליאמס מגלם בסרט את טום דובס, קומיקאי שיש לו לייט-נייט עתיר אזכורים פוליטיים. כלומר, לייט נייט אינטליגנטי. במסגרת אחת התוכניות הוא מעלה, בצחוק, את הרעיון שהוא ירוץ לנשיאות ארה"ב. סקר אינטרנטי מוכיח לו שאכן כדאי לו לרוץ, ושיבוש במכונות ההצבעה (שאנשי החברה המייצרת מנסים להסתיר בכל מחיר) שולח אותו לבית הלבן. בדרך טום עובר מסע בחירות שהוא הכי נון-קונפורמיסטי שמסע בחירות יכול להיות וכמובן שגם כניסתו לבית הלבן, מוקף במי שליוו אותו, היא משונה לא פחות.

טום דובס הוא "כאילו" הנשיא שכולנו היינו רוצים לראות. הוא מנהל קמפיין אמיתי, הוא אומר את האמת שלו ללא כחל ושרק, הוא בעל פה-גדול ולא מתבייש להגיד את דעותיו, למעשה, הוא יורה אותן בשטף (והנה ההסבר למה וויליאמס הוא טום דובס ולא אף שחקן אחר). ההתנהגות שלו לאורך כל הקמפיין וגם לאחר הבחירה היא מאוד אנושית וחביבה ונון-קונפורמיסטית. טום דובס, אם תרצו, הוא הנשיא שכולנו היינו רוצים לראות (אם היינו אמריקאים). בשנות התשעים, כשבבית הלבן היה נשיא דמוקרטי צעיר יותר ממיק ג'אגר (16 שנה אחרי הפעם הראשונה שבה קלינטון נבחר והעובדה הזו עדיין נראית כמדהימה), הוליווד יצרה כמה וכמה סרטים שפיארו את עמדת הנשיא. קווין קליין היה נשיא, מייקל דאגלס היה נשיא ובמילניום הנוכחי הם התבייתו על מרטין שין. "איש השנה", לעומת זאת, נוצר בתקופה שבה יש בבית הלבן קאובוי חמוץ פנים דוגמת ג'ורג' בוש. הכול, בסופו של דבר, זה עניין של תדמיות. במצב עניינים כזה, טום דובס הוא הנשיא שהוליווד רוצה.ץ והוליווד, כהרגלה, כל כך צדקנית שזה מחליא. אני לא יודע למה זה עיצבן אותי כל כך. במיוחד לאור העובדה שהצפייה בסרט עוברת בכיף, כריסטופר ווקן טוב כהרגלו, יש כמה קטעים מצחיקים (באופן המעורר מחשבה) וככלל, לא מדובר בפסולת קולנועית. בכל זאת משהו עיצבן אותי, כנראה שזו הוליווד.