הבלוג של אילון

נפצח בוידוי: מימיי לא ראיתי הופעה בקיסריה. אפילו לא ב - DVD.

נמשיך בוידוי: לא הלכתי לראות את משינה בסיבובה הנוכחי. לא יודע למה (אני יודע למה אבל אנ'לא רוצה לריב עם ענת שהלכה בלעדיי....). הפעם האחרונה שהלכתי לראות הופעה של משינה הייתה בקיץ 95' בערד. בסוף לא ראיתי את ההופעה. ראיתי שלושה שירים של טיפקס, חיכיתי שעה וזהו. ברחנו הבייתה לא לפני שמצאנו את הטלפון הציבורי הקרוב ביותר כדי להודיע לאבאמא שאנחנו בחיים. בינתיים קרו מיליון דברים ומשינה התפרקה או נפרדה או איך שהם לא קראו לזה וכך על סף שנתי העשרים נפרדתי מהלהקה שליוותה אותי לאורך כל העשור שלפניה. לא נעים לי מאיפה הילד, מופע הארנבות של ד"ר קספר, רוקפור וכוורת, אבל משינה היא הלהקה הישראלית האהובה עליי מכולן. זה לא רק בגלל שהם ליוו אותי בין גיל 9 ל 19 אלא בגלל שהיה להם את זה. אני יודע שלהגיד "היה להם את זה" זה פשטני מדי אבל ישנם מקרים שבהם זה תופס. לביטלס (להבדיל) גם היה את זה. הדבר הזה שהפך אותם לגדולים מסך שיריהם והכשרונות והיכולות שלהם יחד. זה.

ה - DVD של משינה הוא נחמא פורתא למי שלא ראה את ההופעה. ביסודו מדובר ב-DVD טוב ובניגוד לכל הפיינשמקרים בפורום ynet אני דווקא מרוצה מזה שמשינה בחרה להתאחד. עיני לא צרה בהכנסות הצפויות מהאיחוד הזה ואותי לא תשמעו אומר בטון מרושע "בטח חודורוב היה צריך לסגור מרפסת". אני גם לא מתיימר לפרשן את משינה. יכול להיות שהם חזרו בגלל הפיתוי הכלכלי ויכול להיות שהם חזרו בגלל שאחרי שמונה שנים הם הבינו שהקומיבנציה של חמישתם ביחד, טובה יותר ממה שכל אחד מהם יצליח או ירצה לעשות בנפרד. הכול יכול להיות.

ה - DVD לא מצליח לחדש הרבה ואף לוקה בכמה תחומים. ביסודו של דבר משינה נותנת בערך את אותה הופעה שהונצחה ב"מכונת הזמן" (האוסף הכפול שסיכם את סיבוב הפרידה). השירים הם אותם שירים (למעט "משהו קטן וטוב" המקסים) והביצועים לא השתנו בהרבה. העובדה שמייקל בנסון מנגן טמבורין ושייקרים ב"נגעה בשמיים" במקום הגיטרה שהוא ניגן לפני שמונה שנים היא לא הגיוון שלא ייחלנו. ובכל-זאת כיף לשבת בביתי שבמדבר ולשמוע את משינה בווליום אכזרי למדי (סליחה למלכה ודב השכנים מלמטה). אין ספק שההופעה של משינה היא מושקעת ומרהיבה ביחס לפרמטרים מקומיים (וגם ביחס לפרמטרים של חו"ל) ובכל-זאת חבל לי שלא הראו יותר את הקהל. הצילום התרכז בעיקר בלהקה שעל הבמה ("חמשת המופלאים" כפי ששלומי ברכה העיר בארסיות) ורק בשליש הסופי של ה-DVD מתחילים להבין שאשכרה מדובר בהופעה בפני קהל שזז ורוקד ומרים את הידיים באוויר. משינה על סף גיל הארבעים היא לא אותה להקה ששרפה במות ברעש מטורף בסיבוב של "מפלצות התהילה" אלא להקה של 5 גברים שלא זזים הרבה. יובל בנאי אמנם נראה טוב מתמיד (הוא מזדקן מצויין) וניכר שהוא למד שטיק או שניים במהלך השנים ובכ"ז זה לא מספיק. 5 גברים לבושים בשחור לגווניו שלא זזים הרבה לא לגמרי מביאים אותך לשיא הרגש. אגב, התוספת ל-DVD ("שלג צח" בליווי פרשנות של הלהקה) הייתה ללא ספק הפנינה האמיתית. מה שבאמת איפשר הצצה קצרה למערכת היחסים המורכבת בין החמישייה. בקיצור, אני ממליץ לאוהדי הלהקה בעיקר. אני גם מצרף רשימת מחווה ללהקה. בשמחות.