אני חושב שגם במאמצים רבים, לא תצליחו למצוא בן-אדם שיגיד ש"זהות אבודה" הוא לא סרט טוב. עקרונית, מדובר באחד מסרטי המתח הטובים ביותר של השנים האחרונות, עתיר פיצוצים מרהיבים, מרדפים, תחכום ודמותו המעניינת של ג'ייסון בורן. אלא שעם כל הכבוד לשני הסרטים הקודמים בסידרה ולעובדה שמדובר, באמת ובתמים, בסרט מתח שעשוי מצוין, לא הפסקתי לנקר במהלך הצפייה. אגב, אני שם לב שזה קורה לי יותר ויותר בסרטי מתח.
גם מבעד לניקור יכולתי לראות שזה סרט טוב והשותפה שלי - שבד"כ לא מתלהבת יותר מדי מסרטי מתח - גם ידעה להגיד לי שמדובר בסרט טוב. לפיכך, אין לי אלא להגדיר את "זהות אבודה" כסרט טוב שכדאי לראות במצב עירני יותר.
"זהות כפולה" ו - "זהות במלכודת", שני הסרטים הראשונים בסידרה, היו גם הם סרטי פעולה טובים ביותר אם כי שניהם נעדרו את מה שסרטים דוגמת "מת לחיות" או "משימה בלתי אפשרית" הצליחו לייצר, גיבור קולנועי אמיתי. אולי זה רק אני, אבל לא ממש התחברתי לג'ייסון בורן. אין לו את החיוך של טום קרוז (אית'ן האנט במשימה בלתי אפשרית) והוא לא הקאובוי האמריקני המודרני (ברוס וויליס בתור ג'ון מקליין) והוא בטח לא ג'יימס בונד. במצב עניינים שכזה, ג'ייסון בורן נע ונד על פני הגלובוס, מנהל כמה מהמרדפים הקרולנועיים המגניבים ביותר שאפשר לראות, נאבק בסוכניות עלומות יותר ופחות, מאבד כל מה שיקר לו שוב ושוב, מצליח לשרוד את הכול, רק כדי לגלות בסוף שהצופה ההדיוט בחולון, שצופה בו אגב ניקור, לא מצילח לייצר איתו הזדהות. קשים הם חייו של המרגל.
ובכל זאת, כדי לצאת גבר עם דיימון ומכיוון שעם הצלחה כלכלית ואמנותית שכזו אי אפשר להתווכח (שוב, כסרט מתח מדובר במוצר משובח), שווה לראות את הסרט ועוד יותר שווה לראות את כל השלושה, אחד אחרי השני, במסגרת טריולוגיה ארוכה במיוחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
