הבלוג של אילון

אשתו של החבר-הכי-הטוב-שלי שאלה אותי ביום שישי בערב מה דעתי על "1408".

עניתי לה שלשיטתו, מדובר בסרט טוב. נחרת הבוז מכיוון החבר-הכי-הטוב-שלי לא אחרה לבוא (אני מניח שזה עקב עודף מופלצות).

אבל אני נאמן לחוות דעתי. סרטי האימה מתחלקים לשני סוגים עיקריים: סוג אחד הוא "אני יודע מה עשית בקיץ/אתמול/מחר/שלשום" והסוג האחר הוא הסוג שיותר חביב עליי, הסוג הפסיכדלי. "1408" ללא ספק משתייך לסוג הפסיכדלי. אין בו הרבה קטעי בוּ ודומיהם (אם כי ישנם כמה רגעי הפתעה), יש בו בעיקר תחושה הולכת וגוברת של קלסטרופוביה ואובדן עשתונות שהולכת ומתחדדת לאור דמותו הזחוחה של ג'ון קיוזאק בחלק הראשון של הסרט. החלק שמחוץ לחדר 1408 במלון דולפין, בשד' לקסינגטון בניו יורק (בשלב הזה היו אמורות לבוא שלוש נקודות מסתוריות כפתיח לאימה של הסרט, ויתרתי).

קיוזאק מגלם (בכשרון רב כמו תמיד) את מייק אנסלין, סופר של מדריכי אימה העוסקים בקיומן של רוחות רפאים. באנגליה, יש מסורת אדירה של רוחות רפאים ורק לאחרונה סופר כי שוער קבוצת ארסנל, מנואל אלמוניה איבד את מקומו בהרכב הקבוצה כיוון שהיה צריך לטפל בבעיות בבית הקשורות ברוחות רפאים שנמצאות בדירתו. בארה"ב שההיסטוריה המתועדת שלה קצרה יותר, עניין הרוחות לא ממש תפס. כמי שהזדמן לארה"ב לפחות פעמיים בחודשים שלפני ליל כל-הקדושים, אפשר להבין במהרה שאם יש רוחות רפאים, הן בעיקר רוחות שתפקידן לשכנע אותך לקנות מרצ'נדייז של החג ולא רוחות נטולות אינטרס מסחרי כמו אלו שבבריטניה.

בכל מקרה, אנסלין כותב מדריכי אימה שכאלה ומתייחס בעיקר בבוז ובספקנות לנושא הרוחות. בשלב מסוים הוא למד על קיומו של חדר מסתורי במלון דולפין הניו יורקי שבו, כך מסופר, שולטות רוח רפאים. אנסלין מבקש לבלות לילה בחדר, למורת רוחו של המנהל (סמואל ל. ג'קסון שראוי לתפקידים טובים יותר)שמנסה להניא אותו ללא הצלחה. מה שקורה החל מרגע הכניסה לחדר הופך את "1408" לסרט אימה בהחלט טוב. יש בו שילוב של הפסיכדליה עם ההפחדה ויש בו בעיקר את ג'ון קיוזאק.

כתבתי לפני כשנה על "מחיר הבגידה", הסרט האמריקאי הקודם שביים מיקאל הלפסטרום ותהיתי על מה ולמה נבחר הלפסטרום לביים את הסרט.

אפשר להגיד ש - "1408" הוא בהחלט סיבה מספיק טובה. לאוהבי הז'אנר ולסבלניים כלפיו.