הבלוג של אילון

בראשית היה סרט של 18 דקות שנקרא "קאשבק". הסרט היה מועמד לאוסקר בשנת 2006 וקצר הרבה שבחים ומחמאות. בעקבות כך, במאי הסרט החליט להרחיב אותו עד ל-100 דקות ולכנס מחדש את הקאסט של הסרט הראשון, וכל זה כשאין לו כסף לעריכה ופוסט פרודקשן (כך הוא סיפר בראיון). זה נשמע כמו מתכון בטוח לאסון, נכון ?

ובכן, לא.

התוצר הסופי הוא הדבר הכי קרוב לסרט-בריטי-חמוד שיכול להיות.

בן, צעיר אמנותי שחברה שלו עוזבת אותו מתחיל לעבוד בסופרמרקט מקומי במשמרות ומגלה שעקב נדודי השינה שלו יש לו את היכולת שכולנו חולמים עליה, לעצור את הזמן.

מה היית עושה לו יכולת לעצור את הזמן ?

ראיתי פרק כזה באחת מסדרות האימה ששידרו בילדותנו (או "אזור הדמדומים" או "אלפרד היצ'קוק מציג") אישה אחת מגלה שיש ביכולתה לעצור את הזמן והיא מקפיאה את העולם בדיוק כשטיל גרעיני נמצא בשמיים, בדרכו להחריב את העולם (או משהו כזה).

בן משתמש ביכולת הזו כדי להתבונן ולצייר את מה שמסביבו. הוא מפשיט את הלקוחות בסופר שבו הוא עובד, ומצליח לתזמן את עצירות הזמן לרגעים הכי נכונים.

אז נכון שמדובר בפנטזיה וכך גם צריך להתייחס אליה ולא הצלחתי לאתר מסר מיוחד בפנטזיה הזו למעט הסיפור החמוד וכמה רגעים קומיים.

ונכון שאחרי הצפייה, כשקראתי על זה שמדובר בסרט קצר שהוארך הצלחתי להבין למה "קאשבק" לא לגמרי סגור על עצמו, ובכל זאת, "קאשבק" עובר ממש בכיף ואפילו גרם לי למתוח קמעה את השפתיים.

חוץ מזה, בואו נודה, לקחתי את הסרט בשביל הבחורה העירומה על העטיפה, ובקטע הזה, מחמאות לשון אליס, במאי הסרט.