הבלוג של אילון

אין ספק שברמה האומנותית, "נערה עם עגיל פנינה", הוא סרט משובח. ומוטב לו שיהיה כזה. אי אפשר לצפות לפחות מסרט שעוסק באינטנסיביות בצבע וצורה וקומפוזויציה (וכל שאר הדברים שקשורים בציור ושאין לי בהם מושג וחצי מושג). הצילום מרהיב, התמונות (ויזואחלית) מרשימות מאוד ומהבחינה הזו אין תלונות. אלא שכאן, בערך, מסתיימות המילים הטובות שיש לי להגיד על הסרט. נתחיל בסוף, מסע קצר לכיוון התוספות ב-DVD גילה לי נקודה משמעותית מאוד לגבי הסרט שהפכה את הצפייה בו למרגיזה עוד יותר. מטעמי דיסקרטיות אני לא ארחיב בנידון (מי שירצה פרטים נוספים שיפנה אליי). בדרך לתוספות עברתי סרט לא מעניין במיוחד, בלשון המעטה. קולין פירת' בד"כ מקסים הרבה יותר ובתפקיד הדרמטי והעצור שנכפה עליו הוא די חיוור. סקרלט ג'והנסון מקסימה גם בשביס, ייאמר לזכותה, אבל גם ממנה יכולתי לצפות ליותר. אלא שהבעיה לא טמונה בהופעה של אף-אחד משניהם. הקצב של הסרט הוא איטי להחריד. זה סרט עמוק. סרט שנשים ודאי תאהבנה יותר מגברים וסרט שיכל להיות הרבה יותר טוב ומעניין בלי עוד הרבה מאמץ. את עיקר המחמאות והביקורות הטובות שהסרט קיבל אפשר לייחס לעיצוב ולצילום, שניהם מרשימים אבל אין הרבה סנגוריה ללמד מעבר לזה.

"נערה עם עגיל פנינה" מביא את סיפורה של גריט, צעירה הולנדית במאה השבע-עשרה שבעקבות טרגדיה משפחתית, נשלחת לעבוד כמשרתת בביתו של האומן יוהנס ורמיר (פירת'). ורמיר הוא האומן המתייסר הקלאסי. הוא תלוי מהבחינה הכלכלית באופן מוחלט בפטרונו הערמומי, ואן רייבן וביתו מנוהל ע"י חותנתו השתלטנית ואשתו הלא-יציבה-נפשית. בבית מתרוצצים גם ילדיו של ורמיר וכלכלת המשפחה כולה תלויה ביכולתו של ורמיר לייצר כמה שיותר ציורים למען פטרונו הגועלי. דמותה החיוורת והמסתורית-משהו של גריט, כמו גם הכשרון שלה לצבעים ותאורה, מצליחה לעורר את המוזה של ורמיר ואת חמתה של אישתו. בדרך יש גם את החותנת והפטרון, הבת השובבה והעוזר של הקצב. כל הקלחת הזו, בתוספת חורף הולנדי של המאה השבע-עשרה מסתכמים לכדי סרט איטי ולא מעניין שעמוס באימג'ים אומנותיים מעוררי עניין. זהו בערך. מי שהתחמק מהסרט עד כה מוזמן להמשיך.