הבלוג של אילון

אני מודה שקצת נדהמתי לקרוא אתמול שמישל דיין ימונה למאמן עירוני קרית שמונה. עם כל הריספקט למישל דיין, אני לא בטוח שהישגיו כמאמן (עד כה) הופכים אותו לראוי לקבוצה ברמתה של קרית שמונה. נכון, עד לפני עונה קרית שמונה לא הייתה קבוצה עליה צריך להגיד "קבוצה ברמתה" אבל צירוף מקרים שהורכב מהתנהלות נכונה של הבעלים, איזי שירצקי, בנוסף למאמן מוכשר, צעיר ורהוט דוגמת רן בן שמעון ולא מעט מזל בדמות העונה החלשה/טרגית שעוברת על הפועל ת"א ומכבי ת"א ובמובן מסוים גם על מכבי חיפה, הפכו את קרית שמונה לאחד מסיפורי ההצלחה של העונה האחרונה.

נכון לעכשיו, קרית שמונה נמצאת בעמדת זינוק מצוינת לחצי גמר גביע המדינה ולהשתתפות במפעל אירופי בעונה הקרובה. רן בן שמעון עוזב, והסיבה היחידה להביא מאמן כמו מישל דיין היא כנראה הפחד של איזי שירצקי מתסמונת העונה השנייה. במקום שהשתן יעלה לראש מביאים מאמן נטול הצלחות, נחוש להוכיח ובעיקר "חתול אשפתות" שהתעסק בעיקר בקבוצות מליגות נמוכות יותר ועם תנאי פתיחה לא סימפטיים.

במקביל, רן בן שמעון, המחזור שבמאמני ליגת העל העונה, סגר במכבי ת"א.

בן-שמעון, שכבר הספיק לאמן את מחלקת הנוער של הקבוצה נהנה מתדמית של מאמן אינטיליגנט שמיטיב להתבטא ובעיקר, העונה המוצלחת בקרית שמונה משתיקה את כל מי שיכול למחות כנגד חוסר נסיונו.

לדעתי האישית, החתימה של בן שמעון במכבי ת"א היא לחלוטין, ההפסד של מכבי חיפה.

אחד מהפרשנים צדק כשאמר שהקהל של מכבי חיפה לא יהיה מוכן לקבל אף אחד שהוא לא ראובן עטר, ובכל זאת, רן בן שמעון, למרות העבר וההצלחות ביריבה העירונית, יכל להיות בדיוק המאמן שדרוש למכבי חיפה, מהטעם הפשוט הבא: אין למכבי חיפה צ'אנס לזכות באליפות בעונה הקרובה. פשוט וקל.

היתרון הכלכלי של ביתר ירושלים על שאר הקבוצות בליגה הוא כזה שהופך את אובדן האליפות לכמעט בלתי אפשרי. אגב, גם אם בית"ר תצליח לעלות לליגת האלופות, אני עדיין לא חושב שהיא תשמוט את האליפות פה בארץ. בהנחה וארקדי יישאר וימשיך להחזיק את הקבוצה, אין לאף אחת צ'אנס עליה.

במצב עניינים שכזה, שבו מצד אחד לבית"ר ירושלים יש תקציב כפול מזה שיש לחיפה, ומכבי ת"א בעונה הראשונה של שניידר כבעלים תמהר להשקיע כסף והרבה על-מנת להביא תוצאות, הדבר היחידי שנותר לקהל של חיפה הוא להסתפק בתהליך הבנייה של הקבוצה.

אני יודע שבנייה זה בדרך כלל סיסמה של קבוצות ישראליות לחוסר מעש ולהתבטלות של עונה שלמה, אבל במקרה של מכבי חיפה, אין לה הרבה ברירות.

את דעתי השלילית על הקהל של מכבי חיפה תאב ההצלחות כבר נתתי בעבר. הקהל הזה מזיק לקבוצה. אבל, בעונה הקרובה שתהיה העונה השלישית ברציפות של הקבוצה בלי תואר אליפות, אני חושב שהקהל כבר יצליח להתרגל. לחיפה לא יהיה את הכסף להתמודד עם הקבוצות האחרות על השחקנים הישראליים הבכירים וגם לא יהיה לה תקציב להביא זרים כמו בואטנג. מה שכן יהיה לחיפה זה סוללה של ישראלים צעירים שיחפשו דקות משחק. יהיה לחיפה צ'אנס לבנות את הקבוצה. לבנות על-אמת.

לחיפה יש בעונה הנוכחית 7 שחקנים זרים (אם סופרים את רוסו ובוקולי) ויניב קטן אחד שנראה כמו צל של הצל של השחקן שהוא היה בעונה שעברה. אם חיפה תשכיל לשחרר את 7 השחקנים הזרים ותגזור קופון על העברה של יניב קטן למכבי ת"א, היא תוכל לבנות את עצמה מחדש בעזרת ליאור רפאלוב, תומר חמד, בן בסט, ואולי אולי אולי (עכשיו כשכבר ברור שרוני לוי לא יהיה שם), מאור בוזגלו.

אם יענק'לה שחר יכריז מראש שהעונה הקרובה היא עונת הבנייה של הקבוצה לשנים הבאות, ובכך יוריד את הלחץ מכל מאמן שלא ייבחר לקבוצה ובעיקר, מהקהל, תהיה לאותו מאמן את הפריבילגיה לעשות נסיונות, לתת לילדים לצבור נסיון ולבנות את מכבי חיפה של העשור הבא.

בכדורגל יש מחזוריות. מכבי חיפה המופלאה של עונת 1993/1994 נראתה כמו קבוצה שאיש לא יוכל לנצח לעולם. הם העבירו עונה שלמה בלי הפסדים, וסיימו עם 95 נקודות ו-97 שערי זכות !!!

היה להם את אלון מזרחי (בן 22), שי הולצמן (בן 20), אלון חזן, ראובן עטר, קנדאורוב, גצקו, משה גלאם, רוני לוי, אייל ברקוביץ ועוד ועוד ועוד. בעונה שאחרי, מכבי ת"א לקחה אליפות. שנה אחר-כך היא לקחה דאבל.

בסוף עונת 1994, אם היית אומר למישהו שמכבי חיפה (בלי כל נסיבות כלכליות מצערות) תצטרך לחכות 7 שנים לאליפות הבאה, זה היה נשמע מופרך לחלוטין.

אבל עובדה, זה קרה. בצורה דומה, ביתר ירושלים נראית חזקה ובלתי מנוצחת. היא אכן כזו, אבל יש מחזוריות. יש תהליכים, ואת התהליך של מכבי חיפה, שווה להתחיל בעונה הקרובה.