הבלוג של אילון

כרגע קראתי ב-Ynet שההוא עם השפם והעגבניות נפטר. אותו מלח הארץ חביב וחייכן, שבכל מרכול שאליו הלכת ניבט אליך חיוכו מעל מדפי השימורים, שהחזיק את ארגז העגבניות בגאווה ששמורה רק למי שעמל על גידולה של כל עגבנייה ועגבנייה בארגז. ההוא עם השפם והעגבניות הלך לעולמו.

עד לפני כמה דקות הוא היה "ההוא עם השפם והעגבניות" ואילו עתה, דווקא אחרי שהוא הלך מאיתנו, התבשרנו כולנו ששמו האמיתי היה יום טוב נורדיה.

נורדיה ("שפם ועגבניות") הוא אחד מהסמלים של פעם. פעם כשהכול היה טוב יותר. וגם אם לא היה טוב, כשאנחנו כל כך עמוק בעכשיו, מותר לנו לפנטז על פעם. ופעם, יום טוב היה מלך. אלא שלא ידענו שהוא יום טוב. ידענו שהוא ההוא עם השפם והעגבניות.

עם השנים כוכבו דעך. לשוק נכנסו מוצרים חדשים ומגוון האפשרויות דחק מעט הצידה את נורדיה החביב. אם בעבר, על כל קונסרב של עגבניות התנוסס בגאון יום טוב נורדיה כשהוא עטור שפם, לראשו כובע טמבל, עתיר אנרגיה ששמורה רק לחקלאים מקצוענים וכשהוא חמוש בשמו הבימתי: "ההוא עם השפם והעגבניות", הרי שבהווה ובעבר הלא רחוק, אט אט נכנסו לשוק קונסרבים חדשים שאפילו כבר לא היו מוכנים שיקראו להם קונסרבים והם הפכו לקופסאות שימורים. התמונה של יום טוב נורדיה הלכה וקטנה עד שנעלמה כמעט לחלוטין. וכשם שלעגבניות של פעם היה טעם אחר, כך גם לתמונה של נורדיה, ההוא עם השפם והעגבניות הייתה תחושה אחרת. פעם, די היה בחיוכו עתיר השיניים כדי להקנות ביטחון. ידעת שכל עגבנייה שתצא מהקונסרב תהיה עגבנייה לדוגמנות. כיום, גם אצל הירקן, כשאין לך את ההוא עם השפם והעגבניות לצידך, סמוך על אוזנך כיועץ, קשה לך למצוא את עגבניית הפלא. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשימור (מה שפעם היה קונסרב).

הייתי יכול להתפלמס ארוכות על מותו של יום טוב נורדיה (ההוא עם השפם והעגבניות). הייתי יכול להגיד שמשהו מאיתנו, מהילדות שלנו, מהאנשים שהיינו מת יחד עם נורדיה היום. אבל, בסופו של דבר, האבל עם הידיעה על מותו של נורדיה (שפם, עגבניות) הועם בשל התגלית המצערת שנורדיה ("ההוא עם השפם והעגבניות" mind you) אף פעם לא היה קיבוצניק. אפילו לא ליום אחד. יכול להיות שהוא היה פעם בבית הבראה בקיבוץ, יכול להיות שהיה לו איזה מילואים בקיבוץ דן, אבל הוא לא היה קיבוצניק. אפילו לא מושבניק. נורדיה, ההוא עם השפם והעגבניות, חלק מהמיתולוגיה הקולינרית של כולנו היה נהג "אגד".

כן, אני יודע. אין מלאכה שמביישת את בעליה ואני סמוך ובטוח שבמשך השנים הקואופרטיב נהנה משירותיו הטובים של נורדיה, ובכל זאת, בסולם של 1 עד 10, כמה מאכזב זה ? כמה מבאס זה לגלות עוד שקר ששיקרו לנו ? עוד אמת של ילדותנו שהתבררה כעורבא פרח.

אין דרדסים ואם נהיה טובים לא נוכל לשמוע אותם. אין תיק אישי, אף פעם לא היה. וההוא עם השפם והעגבניות היה נהד ב"אגד". לא קיבוצניק, לא מושבניק, אפילו לא מושב שיתופי. ואם הוא באמת היה מלח הארץ, זה לא היה בגלל הישגיו בתחום השפם והעגבניות. אולי זה בגלל הבן אדם שהוא היה או שאולי זה בגלל הזכרונות שהוא משאיר אחריו.

את החיוך שיום טוב נורדיה חייך במשך שנים כלפי אותו ארגז עגבניות, הוא חייך כלפי עגבניותיו של אחר.

יהי זכרו ברוך.