הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 9/2004
משדרים אופטימיות
ניר קלינגר ובניו הולכים לשחק הערב מול יובנטוס בדל-אלפי, אחד מהאיצטדיונים הקשים באירופה מול אחת מהקבוצות הגדולות בעולם והם משדרים אופטימיות. יפה מאוד מצידם. בכלל, חשוב להעריך את משדרי האופטימיות, המדינה הזו והספורט שלה מספקים הרבה סיבות לבאסה ושידור אופטימיות זה בהחלט מרומם. לכאורה, יש מיליון סיבות לצחוק על קלינגר ועל האופטימיות שלו. יובנטוס היא באמת אחת מהגדולות בעולם. הספקולציות של הימים האחרונים בקשר לכושר של נדבד, קנאברו וטרזגה הן באמת לא חשובות כ"כ. גם בלי שלושת השחקנים האלה יובנטוס היא הרבה יותר טובה ממכבי (בעיניים עצומות וידיים קשורות מאחורי הגב וגו') ובכ"ז, למרות חוסר אהדתי האינהרנטי למכבי ת"א, אני מוצא את עצמי נדבק באופטימיות של קלינגר. בראש ובראשונה, למכבי אין מה להפסיד. אף-פעם המשפט הזה לא היה נכון יותר לגבי משחק של קבוצה ישראלית. גם תבוסה של 5 או 6-0 תתקבל בהבנה. אין מה לעשות, הם טובים יותר. ובכ"ז, ע"י שידור אופטימיות קלינגר מנחיל לשחקניו את האמונה שזה אפשרי. וזה אכן אפשרי. באחד מכל עשרה משחקים, מכבי יכולה שלא להפסיד ליובנטוס. היום יכול להיות אחד מהעשרה האלה. יש שיגידו שהאופטימיות של קלינגר היא מטופשת. היא לא מחייבת. גם זה, למרבה הצער, נכון. מה יש לו לקלינגר להיות אופטימי ? מכבי עד היום לא הציגה שום יכולת יוצאת דופן ויחד עם פערי האיכויות בין שתי הקבוצות דומה שהיא לא תצליח לחמוק מהפסד. מביך או לא זה כבר עניין לפרשנות. ובכ"ז, לו הייתי שחקן כדורגל בקבוצה ישראלית בינונית שאמור לעלות לשחק מול אחת מחמש הקבוצות הטובות באירופה, הייתי מעדיף שהמאמן שלי יראה כאילו הוא באמת מאמין שיש לי מה למכור ולא כמי שמובל כצאן לטבח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
