הבלוג של אילון

ובעוד אני מבכה השבוע את מותו של יום טוב נורדיה ("האיש עם השפם והעגבניות"), בניו יורק הרחוקה הלך לעולמו ניל אספינול, מי שהיה החבר הקרוב ביותר לביטלס במשך כל שנות פעילות הלהקה, ומי שנשאר לנהל את כל נכסי חברת "אפל" (כולל התביעות שלה נגד ענקית המחשבים שגנבה לה את השם וחלק מהתכנים) אחרי פירוק הלהקה.

יצא לי לכתוב במשך השנים לא אחת, על האנשים שעדיין מתפרנסים מתעשיית הביטלס מבלי שהם היוו בה חלק מהותי. כל מי שאי פעם עבר בחיים של הלהקה הזו ונשאר מספיק זמן כדי שהמעריצים יזהו את שמו בחלוף כמה וכמה עשורים, מצא את הדרך להתפרנס מהקשר (קלוש ככל שיהיה) ללהקה.

במובן מסוים אפשר להבין את כל מי שרוצה לסחוט ולמצות עד תום את האפשרויות הכלכליות הגלומות בזה. ואפשר גם להבין את המעריצים שמוכנים לסוע למקומות רחוקים ולשלם מי-יודע-כמה-כסף כדי לפגוש את מי שהיו שם באמת, אמנם ליד, אמנם כחברים חסרי משמעות, אבל ראו את הכל קורה באמת.

לפני חודש, הופיעה מריאן פיית'פול בתיאטרון חולון, מרחק יריקה מהבית שלי (אני לא צוחק, מדובר בכמה מאות מטרים במקרה הדרסטי). בחלומות, השתעשעתי בכל קומבינה אפשרית על-מנת להגיע לפיית'פול. ואם הייתי מגיע, ואם הייתי זוכה לשאול אותה שאלה אחת בלבד, אני מניח שהשאלה הייתה קשורה לביטלס ולמי שהם היו באמת. מעבר לפרסום ומעבר להררי המילים שנשפכו עליהם ולתדמית שנוצרה והתקבעה עם השנים.

והנה, ניל אספינול, נכנע לסרטן הריאות בגיל 66 ובכך הלך לעולמו עוד אחד מהאנשים הבודדים שהיה שם כל הזמן, בכל דקה, בכל מסע הופעות, ברגעים הכי יפים והכי פחות יפים, ממש מהתחלה.

יחסית למי שטוען שהוא יודע כמעט הכול על הביטלס, אני מודה שאני לא יודע על אספינול די הרבה. הוא היה מליברפול גם כן, הוא למד בכיתה עם מקרטני והכיר את הריסון והוא היה העוזר של הלהקה. ממש עוזר. עוד בתקופה שלא קראו לזה Roadie או כל כינוי אחר. בהתחלה הוא היה הנהג, אחר כך זה שמסדר את הבמה, אחר כך זה שדואג לחשבונות ובכל מקרה, הוא תמיד היה איתם. ממש כמו ברייאן אפשטיין, הוא היה הביטל החמישי. אחד משלושה שהיו רשאים לשאת את הכינוי הזה מבלי שזה ישמע מוגזם (שני האחרים, ברייאן אפשטיין ומל אוואנס הלכו לעולמם כבר לפני שלושה וארבעה עשורים).

מותו של אספינול הוא לא מותה של תקופה, כיוון שאף פעם הוא לא היה אחד מהסמנים שלה. הוא זה שהיה ליד, שראה את הכל ושמע את הכל, אבל מהליד.

יהיה זכרו ברוך.

אספינול (ימין למעלה) וארבעה מחבריו הטובים. אגב, כל היושבים בשורה העליונה כבר לא איתנו.