הבלוג של אילון

את חלק הארי של יום אתמול ביליתי בקריאת "מלאכים ושדים" של דן בראון. עד אמצע הספר בערך, הייתי בטוח שמדובר בהמשך של "צופן דה וינצ'י" המופלא שקראתי בשבוע שעבר, אבל מייל קצרצר מפאתי פילדלפיה העמיד אותי על טעותי. מסתבר ש"צופן דה וינצ'י" הוא הספר הרביעי של דן בראון והראשון שזכה להצלחה כ"כ גדולה. בעקבות ההצלחה הזו, הוציאו מחדש את שלושת הספרים הקודמים (וביניהם, "מלאכים ושדים"). בעיקרון, מדובר בסיפור זהה למדי ל"צופן דה וינצ'י". ולמרות תחושת הדז'ה-וו הקלה, הספר טוב מאוד. העלילה מופרכת יותר מהעלילה של "צופן דה וינצ'י". כנראה שצופן דה וינצ'י הוא בסופו של דבר נסיון לייצר את מלאכים ושדים 2 רק בצורה הרבה יותר מעודנת וסבירה. הצליח לו לדן בראון. אני, באופן אישי, לא יכולתי להניח את הספר מהידיים. יש בספר כשל אחד מהותי שקצת הורס את אלמנט הפתרון של העלילה (ואני לא אכנס לזה מטעמים מובנים) אבל זה כלום לעומת המכלול. שווה בהחלט.

לטובת הקוראים ולמי שעוד זקוק לשכנוע ע"מ לקרוא את הספר: "ויטוריה אזרה את כל האומץ שמצאה בגופה כדי לעצור את דמעותיה. היא אילצה עצמה להמשיך לתפקד ולהעריך את המצב בהגיון. אלא שככל שהתמקדה, הלכה ופחתה הבנתה. אביה נרצח. מאל"ג* סבלה מפגיעה קשה באבטחה. פצצה מתקתקת הסתובבה אי-שם, והיא הייתה אחראית לה. והמנהל הזמין מורה לאמנות שיעזור להם למצוא כת מיתולוגית של עובדי השטן" (*=מאל"ג - מועצה אירופית לחקר הגרעין). הציטוט המובא לעיל הוא מעמ' 89 של הספר, לפני שהעלילה באמת מתחילה להתפתל. חכו, תקראו מה קורה אח"כ. המלצה חמה.