הבלוג של אילון

אח שלי הזכיר לי על קיומו של השיר המופלא הזה, Bird of paradise  של סנואי ווייט.

הכרתי את השיר בערוב ימי המגורים המשותפים שלי ושל אחי באותו חדר בבית ההורים. הוא היה ה-DJ של החדר (מזל, אחרת היינו שומעים ביטלס ולד זפלין לנצח). בפעם הראשונה ששמעתי את השיר התרשמתי לטובה, בעיקר מהדמיון (הבלתי ניתן להסתרה) ל - Brothers in arms המופלא של דייר סטרייטס (עוד תרומה מוזיקלית של אחי לחיי). אז חשבתי שזה שיר יפה, בטח חשבתי. וצחקתי מהשם של הזמר (snowy white שזה כמו שלגייה רק בגבר) בטח שצחקתי. אבל זה שיר מדהים. ישנם כמה שירים שברגע שאתה שומע אותם אתה חושב לעצמך "כבר לא כותבים שירים כאלה יותר" אולי בעתיד אני אעשה רשימה של שירים כאלה (Ordinary world של דוראן דוראן הוא דוגמה לשיר שכזה). הוא גם גיטריסט לא רע בכלל הסנואי הזה וגם בשיר הוא מרביץ כמה סולואים עדינים ויפים כאלה. לא בסגנון ג'ימי פייג'/סלאש/ריצ'י בלקמור וכו אלא יותר בסגנון קנופלר/קלפטון. בכלל, רוחו של מרק קנופלר שורה מעל השיר. אלא ש...להפתעתי הרבה, גיליתי ממש לאחרונה (שוב, בזכות אחי) ש - Bird of paradise הקדים את Brothers in arms בשנה לפחות. כלומר, קנופלר הגדול, הענק והמופלא, שאב בלי בושה את ההשראה לאחד מלהיטיו הגדולים והמרגשים ביותר מסנואי ווייט. זה כבר כבוד. אם קנופלר בוחר להעתיק ממך סימן שאתה ראוי למחאות מלוא החופן (אני משוכנע שזה מה שדילן או מדנס הרגישו כשיובל בנאי השתמש בשירותיהם הטובים). ווייט עצמו לא הגיע רחוק מדי. ברזומה שלו יש שיתופי פעולה עם רוג'ר ווטרס, ואן מוריסון ואפילו פיטר גרין (המנהיג המקורי והיהודי של פליטווד מק) ואלא אם כן הוא בחר להתגלות בשם אחר (יש עוד הרבה אגדות ילדים) הוא די נמוג. לא לפני שהוא השאיר לעולם את המתנה המופלאה הזו. רוצו לקאזה אחים. שווה את המאמץ.