הבלוג של אילון

הערב כבר ירד על העיר כולה ורוח קלילה של ערב נשבה בגינה הקטנה שמול הבית. אני מת על הרוח הזו ויודע שהיא תמיד תנשב, גם בימים חמים, גם שבחוץ העולם מאודה, הרוח הזו תנשוב. הלכתי לאט שקוע במחשבות. נדמה לי שחשבתי על החתולים שיש אצלנו בחצר ואולי חשבתי על משהו אחר. כנראה שזה היה החתולים. אחת החתולות ילדה 5 גורים קטנים ובכל צהריים כשאני חוזר מהעבודה יוצא לי לראות אותם יונקים ממנה או לפחות נצמדים אליה. תמיד בא לי להוציא את הפלאפון ולצלם אותם, אבל אפילו שהם חתולים ואפילו שהם נמצאים ממש על שביל הכניסה לבית, לא נעים לי לפגוע להם באינטימיות. וזה לא שאני כזה מתחשב אבל האימא חתולה תמיד מסתכלת עליי במבט מתריס. אני יודע שהיא לא תאהב לראות אותי מצלם אותה ואת הילדים החדשים שלה.

בכניסה השנייה ראיתי אותו ואת אימא שלו. מרחוק, וגם מקרוב, היא נראתה צעירה משמונים וחמש שנותיה והוא נראה מבוגר משישים וארבע שנותיו. הם כמעט נראו כמו הזוגות הזקנים בהם הגבר הוא זה שמזדקן לאט יותר ובאישה ניכרות שנותיה. יוצא לי לראות אותה כמעט על בסיס יומי אבל אותו אני דווקא לא רואה הרבה, למרות שגם הוא גר בשכונה. אני מסתכל עליה ומאחל לכל אחד להראות כל כך חיוני בגיל 85. יש במבט שלה משהו נחרץ. משהו שמעיד על דעתנות שקיימת שם ורק מחכה להתפרץ , אבל אולי כבר אין לה על מי. בגיל 85 האנשים שמסביבך שמכירים ומכבדים את הדעתנות הזו כבר מזמן אינם או שמזמן אין להם כוח לעמוד על השביל הזה בכל צהריים או ערב. אז היא לבד. לפעמים הוא מגיע וכמו בן טוב מטייל עם אימא שלו והולך איתה יד ביד כדי לתמוך בה כשהיא מתקרבת למדרגות של הבניין. אני, שרואה אותה כמעט כל יום, יודע שהיא מספיק חזקה כדי לעלות ולרדת במדרגות בלי עזרה, ובכל זאת הוא תומך בה. ויותר משהיא זקוקה לתמיכה, היא אולי צריכה לתת לו את התחושה שהוא תומך בה. כי אימא שלך היא אימא שלך גם כשאתה בן 4 וגם כשאתה בן 64 ואתה רוצה לעשות הכול למענה, גם כשהיא לא ממש צריכה.

הוא רואה אותי מתקרב ומחייך אליי לשלום. חיוך קטן מתחת לשפם. אני מהנהן ואומר שלום חרישי. אנחנו לא מכירים. או לפחות, הוא לא מכיר אותי. אני משוכנע בזה. אני יודע מיהו. הוא היה חבר טוב של דוד שלי. נדמה לי שפעם אחת ראיתי אותו באירוע משפחתי, אבל אין סיכוי שהוא זוכר אותי משם. אני לא רוקד ולא משתטה באירועים, אני רק מסתכל על אחרים. ופעם אחת, הוא היה אחד מהאחרים.

אני חולף על פניהם וממשיך לדרכי. עולה למעלה ושוכח משניהם עד שאני נזכר.

ומתקשר להורים כדי להגיד "שבת שלום".