אני חושב שבסופו של דבר, התרומה העיקרית של "מלח הארץ" לחיי, הייתה העובדה שחלמתי על הסרט בלילה. כן, כן, "מלח הארץ" שלא חדר לי ללב ולא לנשמה, לא הרשים אותי במיוחד (אבל מנגד גם לא ביאס אותי במיוחד), הצליח למצוא את דרכו לחלומות המועטים שאני חולם וזוכר. הסרט - סרט פשע צפוי ומרושל קמעה - שזור בסצינות בהן רואים את גיבורי הסרט יושבים ומדברים למצלמה בבית כלא כלשהו. אני לא בדיוק מבין את האפקט הדרמטי שבשמו הברבשים הפשיטו את אבני, רביץ ונוימן, ואם המטרה הייתה לחבר אותנו לדמויות או לאפשר לנו להבין אותם טוב יותר, עדיף לברבשים להציג תבריט סביר יותר, אבל, המחשבה על בית כלא היא זו שנכנסה לי לחלומות. אחד הפחדים הגדולים ביותר שלי הוא להיכנס לכלא (זה ועטלפים) ולפחד הזה באישיותי, "מלח הארץ" נדבק.
"מלח הארץ" הוא לא סרט רע ומכיוון שהוא כבר לא מציג באף קולנוע ולדעתי גם לא פשוט למצוא אותו בספריות להשכרה, הדרך היחידה להיתקל בו היא בטלוויזיה. במובן הזה, הוא בהחלט עשוי להיות שווה את הזמן שכן מדובר בסרט על פושעים ועל פשע ועוד דובר עברית. וואו. המדהים בסרט הוא שהאחים ברבש, יוצרי הסרט, הצליחו לייצר דמויות כל כך לא מובנות ונעדרות עומק. סמי בן טובים והרצל מלול, למשל, הגיבורים הבלתי נשכחים של "מתחת לאף" רחוקים מהעולם שלי ומהחיים שלי פי כמה וכמה מגיבורי "מלח הארץ" ובכל זאת הצלחתי להבין אותם ולקבל אותם טוב יותר ממה שקיבלתי את גיבורי הסרט של האחים ברבש.
אני לא רוצה להיכנס לכל הביקורות שיש על הטון הקבוע בסרטים של האחים האלה. כמי שלא צפה בטירונות או מילואים, אין לי מה לבקר את הברבשים. אני פשוט מאמין ששניהם יכלו לייצר ביותר תשומת לב, סרט טוב הרבה יותר מחומרי הגלם שעמדו לרשותם.
ובכל זאת, כפי שכבר אמרתי, הסרט לא ביאס אותי לגמרי (נקודה לגנאי: נדמה לי שעוד לא יצא לי להיתקל בשחקנית ליאת גליק באיזשהו תפקיד שבו הפרצוף שלה וההבעה המלנכולית שמעטרת אותו דרך-קבע לא הצליחו לדכא אותי לגמרי) אבל הוא בהחלט יכל להיות טוב יותר. גם בתור סרט שנכנס לי לחלומות אני מצפה ממנו לרמה מסוימת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
