הבלוג של אילון

כרגע סיימתי לצפות ב"עשר הכי" התעלומות הגדולות ביותר בתולדות מדינת ישראל. בדרך כלל אני מאוד אוהב תעלומות ומוכן להקדיש להן זמן, וגם הפעם אני חייב להודות שלא סבלתי יותר מדי מהמשדר. ובכל זאת, אם יורשה לי, יש לי תחושה שהניסיון לחבר מצד אחד בין שוד הברינקס (מה קרה עם הכסף) העלמותם של גיא חבר ודנה בנט, הרצח המזעזע של נאווה אלימלך ותעלומות משטרתיות נוספות, לבין התהייה על מקור המיליונים של גאיידמק, עשר שנות חייו האחרונות של בגין והעדרותו של רון ארד, היא קצת מלאכותית במקרה העדין (אני מעדן בכוונה, מכיוון שבסיכומו של עניין, היה לי מעניין).

הפרשנות באולפן, הגם שנבעה ממניעים טובים הוסיפה לזילות המעמד כולו ובאותה מידה שהובא הפאנל של עקיבא אלדר-גל גבאי-מיקי רוזנטל, יכל לשבת באולפן השילוש של מרגול-צדי-המאסטרו. התרומה לדיון הייתה זהה. אני לא צריך את גל גבאי בשביל לדעת שהרצח של נאווה אלימלך עדיין מזעזע בכל צורה שהיא, ואני מעריך מאוד את הקריירה העיתונאית של עקיבא אלדר שהיה כתב פלילי ואח"כ מדיני בעיתוי מושלם לפרשיות שהובאו במשדר. בשביל המעט שנתנו לו לדבר ובשביל השטחיות שבה הוצגו הדברים, יכלו גם להביא את ארי שמאי-ארל סג"ל-אבי רצון.

ובכלל, מה אני רוצה מערוץ 2. הרי מדובר בקלאסיקה של הערוץ הזה, הטריק הקבוע שהערוץ עושה מאז שהוא השתלט על התרבות הישראלית: מצד אחד הוא הפיק משדר שהצליח לגרום לי להיצמד (עם גיחות קצרות לערוצי הספורט) למסך (כלומר, היה מעניין). מהצד האחר, הדרך שלו לגמד כל מה שחשוב ולהעצים כל מה שאיזוטרי כרכה במשדר אחד את הפצע הפתוח של רון ארד, עם המיליונים של גאיידמק. באותה מידה יכלו לשים כתעלומה מהותית את החזה של מאיה בוסקילה (מה הסיפור, אמיתי או לא ?) ואת הגירושין והנישואים החפוזים של פנינה רוזנבלום וחיים משה (בונדי ובונדי). בערוץ שתיימית מדוברת, לפנינה רוזנבלום ומאיה בוסקילה יש את אותה חשיבות כמו רון ארד ובגין. המיקום ברשימה הוא מכוון אבל לא מהסיבות הנכונות: פשוט רצו לשבץ את שוד הברינקס בתחילת המשדר כשהרייטינג עוד גבוה. ככל שהרייטינג הולך ופוחת עם התקדמות השעון אפשר לעסוק בנושאים הפחות מהותיים, ארד, בגין וכאלה.