הבלוג של אילון

למרות שאני לא כותב הרבה לאחרונה, רק לפני כמה שבועות ויתרתי על פוסט שמאוד רציתי לכתוב על פסטיבל הביטלס המופלא שנערך בחולון. מהצד האחד רציתי להחמיא אבל מהצד השני הבנתי שלהחמיא לגוף שבו אני עובד יהיה קצת לא לעניין (אל תראו אותי ככה, אני יש לי אתיקה מאוד קפדנית ). היום הסתכלתי על רשימת שירי השבוע שעידכנתי והתמלאתי תאווה להחמיא לרשימה ולשירים שבה. יכול להיות שבעבר נשבעתי לעצמי להפסיק להחמיא לטעמי המוזיקלי על-גבי הבלוג, אבל מהצד השני, בעבר הבטחתי לעצמי לעשות דיאטה/להתחיל לעשות ספורט וכיו"ב. בקיצור הבטחות זה לא הצד החזק שלי. טעם מוזיקלי לעומת זאת....זה כבר סיפור אחר:

Swing batter swing - Trace Adkins - השיר נפתח בבריטון גברי שאומר/מצווה "Take me out to the ball game!!!" ומיד אחריו נכנס קאנטרי של גיטרות חשמליות שכולו שיר הלל לבייסבול. אז בבייסבול אני לא מבין (למרות שלפעמים יש לי אבחנות מעניינות) אבל בשירים כייפים אני כן מבין. טרייס אדקינס הוא זמר קאנטרי שנראה בדיוק כמו שהוא נשמע (רד-נק עם שיער ארוך וזקן) ואת השיר אני מכיר מהפרומואים לפלייאוף של ה-NBA. זה מקפיץ ומגניב ונשמע כמו הגירסה הקאנטרית-בייסבולית ל-take me out של פרנץ פרדיננד.

Brighter than sunshine - Aqualung - הבעיה היחידה עם שירים מהסוג הזה היא שהם תקועים בפסקולים של סרטים לא כאלה משמעותיים. במקרה הזה, brighter than sunshine שהוא סוג של בלדת רוק מודרנית מצא את עצמו בסוף של "הכי דומה לאהבה" (שאלמלא אירח את אשטון קוצ'ר ואת אמנדה פיט היה סתמי עד כאב). ראיתי את כותרות הסיום של הסרט כשאני במצב נימנום מתקדם תוך שאני מרוח על ספת העור של הורים שלי. העובדה שהתעוררתי לחיים וחיכיתי לכותרת שתבשר את שם השיר מעידה על מצוינותו. אני מהספות האלה כמעט אף פעם לא קם.

Give me just a little more time - Chairman of the board - מעבר לחולשה הקבועה שיש לי לשירים של מוטאון ובעיקר לשירים מתקופת הביניים (אחרי סמוקי לפני סטיבי), ומעבר לעובדה שלא הכרתי את השיר הזה עד לפני זמן מאוד קצר, המיקום שבו השיר הזה הגיע באותו פרק של "נמלטים" שבו הכרתיו לראשונה, היה לא פחות מגאוני: טי-באג נוסע עם המשפחה שהוא חטף באזור אלבמה, פרנקלין סועד עם הבת שלו בדיינר ונופל קורבן לשוד וברקע זמר שחור של פעם מייבב "Give me just a little more time, and your love will surely grow". בין אם זה המיקום בתוך הפרק ובין אם זה השיר עצמו, זה גאוני. פשוט גאוני.

מה שהיה היה - שב"ק ס' - הרבה אנשים שונאים את המנהג של הרכבי היפ-הופ לרתום שירים ידועים לצרכיהם. אני דווקא די אוהב את זה (נו טוב, בדרך כלל). בדומה לשימוש המושכל שעשו שב"ק ס' ב"בשמלה אדומה" לצורך "יהיה פיצוץ", כך גם הפעם הם השכילו להשתמש ב"מה שהיה היה" (אחד השירים היפים ביותר של אריק איינשטיין בתקופת טרום-שבלול) לצורך שיר באותו שם ועם אותה בשורה. השילוב נשמע טבעי לחלוטין ולמעט חוסר התלהבות קל בקול של חמי ומירו, זה נשמע נפלא.

Turpentine - Elvis Costello and the Imposters - לא יצא לי לשמוע הרבה אלבומים שלמים של אלביס קוסטלו, אבל יש לי תחושה שבכל אלבום יש לו את השיר הזה. השיר שלא התפרסם, לא יצא כסינגל ומוכר רק למתי מעט. אבל מי שמכיר אותו, מת עליו. שווה פעם לעשות רשימה של שירים כאלה. שירים שמתחבאים באלבומים. במקרה של אלבומו החדש שעונה לשם המדהים Momofuku, השיר הזה הוא Turpentine. הכי אלביס קוסטלו שאפשר להיות. הקול הצרוד הזה, הזעם העצור והיכולת לייצר מלודיות שנראות הכי פשוטות בעולם ובכל זאת תופסות אותך לחלוטין.

The fizzy and the still - Mark Knopfler - ואני אפילו לא יודע מה זה fizzy.

כששומעים את השירים של מרק קנופלר, קשה להאמין ולהבין שפעם הוא היה קוּל. כשרואים את הוידאו של money for nothing וקנופלר מופיע עם הסרט הנוראי ההוא לשיער (ובכלל, מה העניין של שיער ארוך עם קרחת) קשה להאמין שאז, ב-1985 זה היה מקובל. אז, הוא היה הכוכב רוק הכי גדול בעולם. היום, קנופלר מייצר מוזיקה מדהימה שמאוד מאוד נעים לשמוע. למרות השנים שחלפו, הקול הוא אותו קול והמגע הזה בגיטרה הוא פשוט אלוהי. אז נכון שלקלפטון עשו את כל יחסי הציבור אבל קנופלר ראוי לא פחות. השיר הזה, מתוך אלבום הסולו האחרון שלו kill to get crimson הוא עוד דוגמה לשיר שמתחבא באלבום. למלודיה מדהימה שקנופלר יודע לייצר ובעיקר לשיר שאני הכי נהנה לשמוע בימים האחרונים.

תהנו גם אתם.