הבלוג של אילון

בדרך כלל, כשאומרים על סרט שהוא "סרט הולמרק", זה לא מובא כמחמאה. ולמרות שהולמרק מדי פעם מציעים פרקים של "חוק וסדר" או "E.R", ככלל, ההיצע בערוץ הזה הוא בינוני ומטה. "יום מושלם" הוא סרט הולמרק מושלם. כוכבים מדרג בינוני, מסר חינוכי, בלי מין ואלימות, משפחתי ובינוני עד כאב. יש גם כאלה.

הסיפור הזה על איש המשפחה שזוכה בהצלחה ומאבד את ערכיו ומשפחתו לטובתה סופר כבר מיליון פעמים במיליון דרכים שונות. מדי פעם לא מדובר באיש משפחה אלא בשחקן בתחילת דרכו, מדי פעם הוא לא מאבד את הערכים אלא את השפיות, ומדי פעם הגורם שמתערב ומחזיר אותו למוטב הוא מסתורי פחות מההופעה של כריסטופר לויד בסרט הזה ובכל זאת, הסיפור הוא כמעט תמיד אותו סיפור.

ושיהיה ברור, זה לא סרט רע. זה פשוט סתם סרט. סרט שאין אפילו סיבה לבזבז עליו זמן בהולמרק או בסינמות או ברגעים משעממים במיוחד. אפילו אני, שמחזיק בסימפטיה לרוב לאו ובעיקר לכריסטופר לויד (לנצח דוק בראון) לא גיליתי התלהבות מיוחדת.

אם תשאלו אותי, אני חושב שהבעיה העיקרית של הסרט היא שהדילמה של הגיבור או ה"דברים הרעים" שהוא עושה, לא נתפסים בעיני כפסולים, וזה לא בגלל רמתי המוסרית הירודה אלא בגלל הנחות אובייקטיביות שלדעתי, הולמות את כלל האנושות. כן, כולנו יודעים שההצלחה עלולה לגבות מחיר אישי, אבל כולנו מניחים שאם אי פעם ניתקל בה, מי שאוהב אותנו, ייסלח לנו קצת על חוסר תשומת הלב ועל המחסור בזמן.

הסרט מספר על איש שמפוטר מעבודתו, כותב ספר ובאופן מפתיע הספר מצליח ומטפס במעלה רשימת רבי המכר. במסגרת ההצלחה, נכפית על הגיבור (רוב לאו, למי שלא הבין עד עכשיו) פרידה ממשפחתו במסגרת מסעות הפרסום והחתימה בחנויות וכו'. אבל גם כשהוא בעין הסערה, הגיבור שלנו לא הופך לבן אדם רע במיוחד, הוא לא בוגד, לא מכה, לא שותה. נכון, הוא לא מקדיש זמן למשפחה, אבל יש כל כך הרבה הורים דפוקים בעולם שקשה לי מאוד להתחיל לכעוס על גיבור הסרט שמחליט להקדיש זמן להצלחה שנחתה עליו פתע פתאום.

בקיצור, גם הדילמה היא לא כל כך דילמה. ובכל זאת, בגלל לאו ולויד ובגלל שראיתי את הסרט אחרי ארוחה טובה מאוד, אני סלחני. שיהיה.