הבלוג של אילון

סרטי התבגרות תמיד יכולים לשמש כחומר קולנועי טוב ועל אחת כמה וכמה אם גיבורי הסרט הם בגיל של הצופה. החברה מבברלי הילס 90210 תמיד היו מבוגרים ממני בקצת ובשלב שהם עוד עניינו אותי, לא יכולתי שלא לחוש קירבה מסוימת לעלילה (שכן חולון ידועה כבברלי הילס של גוש דן...) ואם העלילה עוסקת בלונג איילנד שבה יצא לי להיות לא מעט (אבל גם לא מספיק) אז בכלל טוב יותר. והנה הוספנו את ג'ון לגוויזמו למשוואה, את דונאל לוג ואת ג'יי מוהר והכל מוגש בטמפרטורת חדר אמריקאי ממוצע, ובכל זאת, זה לא זה. משהו ב"מסיבת רווקים" מצליח להתיש ולא לעניין. ממרחק הזמן, אולי מדובר באיזשהי החלטת במאי או תסריטאי לעצב דמויות מעט פלקטיות. הנה ההומו שמתחבט, הילדותי. המבוגר האחראי שרוצה לחזור לילדות, הבורגני שסובל מכל רגע ואת ארבעת הפלקטים האלה אמורה לאחד החתונה הקרבה ובאה של פולי (ברנז), גיבור הסרט.

מה שמתקבל בסופו של דבר הוא סרט על חמישה חברים שנולדו, גדלו וגרים באותו מקום ובאופן מסוים חיים את אותם חיים רק שעכשיו החיים באים עם הרבה יותר מחויבות. לחלקם זה אפשרי , לחלקם קצת פחות. לכאורה זה אמור היה להיות טוב, בפועל זה סתם עוד סרט. אפילו שלונג איילנד, אפילו שלגוויזמו אפילו שנורא קיוויתי.