אחת לכמה זמן יוצא לי ליפול על קומדיה ממש חמודה וטובה וקצרה. בדרך כלל לא הייתי טורח בכל מה שקשור לקולנוע צרפתי, ולמרות שיש לו כמה דברים טובים להציע, אני לא תמיד מרגיש שיש בי את הסבלנות להתמודד עם השפה שאני לא מכיר. אלא שבמקרה הספציפי הזה, קיבלתי המלצה לראות את הסרט והקשבתי בקולו של הממליץ, לשמחתי הרבה, יש לציין.
ג'ראר דפרדייה מגלם בכשרון רב ובהמון חן את קוונטין, פושע אידיוט שמצליח להסתבך בכל דרך אפשרית. יותר משהוא פושע הוא טוב לב וגדול (פיזית). הוא מחפש חברה ולא מוצא אותה בשום מקום. הוא עמוס כוונות טובות אבל נודניק לא נורמלי. ז'אן רנו מגלם את רובי, פושע מפחיד שנשלח לכלא ומסרב לדבר עם הסובבים אותו, ובעיקר, עם החוקרים. מתוך ייאוש מנהלי הכלא מצמידים את השניים יחד. קוונטין מנסה לשדל את רובי לדבר ורובי שותק. תמיד. לרובי, אגב, יש סיבות טובות לשתוק. אהובתו נרצחה, בזמן שהוא היה בכלא ורוצחיה יודעים שרובי מסתיר מיליוני יורו שהוא גנב מהם. רובי מתכנן לברוח אבל "חברו" האהבל קוונטין משבש את תוכניותיו. וכך ממשיכים השניים להסתובב יחדיו. מה שרובי לא עושה, הוא לא מצליח להיפטר מקוונטין. לפעמים, זה פועל לטובתו. אהבתי מאוד את השילוב בין דפרדייה לרנו ואת האווירה הקלילה שנחה מעל הסרט. שווה צפייה בהחלט, למרות האורך (בקושי שעה ועשרים) ולמרות הצרפתית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
